תקשיבו
אני מרגישה חרא
ההורים שלי...במצב לא טוב
הם רבים
המון
אני מפחדת מאוד אני אוהבת אותם כל כך ואין לי מה לעשות כדי לעזור להם
אני בכלל לא יודעת למה אני כותבת את זה אני חייבת להוציא את זה איפה שהוא
אני שומעת אותם צועקים
וזה כואב לי
ואני מרגישה חרא
אני מנסה להסיח את עצמי
עם קריאה עם ציורים אם קומיקסים
עם הכל
אבל זה כואב
כל כך רציתי אהבה כמו שלהם אבל עכשיו אני מבינה
אולי אין דבר כזה
אולי זה סתם המצאה
משהו שיש רק בספרים
ושהוא דבר אמיתי רק בדמיון
זה אולי נשמע קיטשי
אבל אני לא מצליחה להוציא את זה מהראש
אני סתם יותר מידי לכולם
והבעיות שלי כל כך קטנות לעומת אחרים שזה כואב שאני ככה מתלוננת
שזה מבייש
זה מגעיל שאני ככה מתבכיינת על דברים כל כך קטנים כשיש כאלה שחוו פי אלף יותר
אבל אז אני מבינה שזה לא משנה מהכאב
אבל זה עדיין קשה
אני כועסת על עצמי שאני כועסת על עצמי שאני מתלוננת על דברים מעצבנים אבל לא נוראים שקוראים לי בחיים.
סליחה על שלל האומללות הזה
הייתי חייבת להקיא את כל החרא הזה
תקשיבו
אני מרגישה חרא
ההורים שלי...במצב לא טוב
הם רבים
המון
אני מפחדת מאוד אני אוהבת אותם כל כך ואין לי מה לעשות כדי לעזור להם
אני בכלל לא יודעת למה אני כותבת את זה אני חייבת להוציא את זה איפה שהוא
אני שומעת אותם צועקים
וזה כואב לי
ואני מרגישה חרא
אני מנסה להסיח את עצמי
עם קריאה עם ציורים אם קומיקסים
עם הכל
אבל זה כואב
כל כך רציתי אהבה כמו שלהם אבל עכשיו אני מבינה
אולי אין דבר כזה
אולי זה סתם המצאה
משהו שיש רק בספרים
ושהוא דבר אמיתי רק בדמיון
זה אולי נשמע קיטשי
אבל אני לא מצליחה להוציא את זה מהראש
אני סתם יותר מידי לכולם
והבעיות שלי כל כך קטנות לעומת אחרים שזה כואב שאני ככה מתלוננת
שזה מבייש
זה מגעיל שאני ככה מתבכיינת על דברים כל כך קטנים כשיש כאלה שחוו פי אלף יותר
אבל אז אני מבינה שזה לא משנה מהכאב
אבל זה עדיין קשה
אני כועסת על עצמי שאני כועסת על עצמי שאני מתלוננת על דברים מעצבנים אבל לא נוראים שקוראים לי בחיים.
סליחה על שלל האומללות הזה
הייתי חייבת להקיא את כל החרא הזה
קרה לי משהו נוראי
הכלב של דודה שלי נדרס
הוא חי נושם
ושיהיה בסדר אבל הייתי מממממממש לחוצה אני ממש אוהבת אותו והוא ממש אוהב אותי
וזה ממש מלחיץ
אז אני מתפללת שהוא יהיה בסדר *אימוג'י של סמיילי עצוב*