שמש,
אנשים אוהבים את השמש.
את החום שלה, את הדרך בה היא מפשירה את הקרח מהלב.
הם יושבים תחתיה בשקט,
נותנים לאור שלה להיכנס בין הסדקים,
לגעת בפנים,  עד שמשהו בתוכם נרגע.
השמש לא מדברת,  אבל היא יודעת הכול.
היא ראתה עיניים דומעות,
היא חיממה ידיים קפואות,
היא ליטפה את מי שלא האמין שהוא ראוי לאור.
והיא נתנה, גם כשלא ביקשו.
יש אנשים כאלה.
שאתה פוגש אותם פעם אחת, וזה מרגיש כמו בוקר אחרי לילה ארוך מדי.
שאתה עומד לידם, ופתאום אתה נזכר לנשום.
הם לא מנסים להרשים, לא מתאמצים להאיר.
הם פשוט שמש.
ואם תמצא אחד כזה,
אחד שזורח מבפנים,
אחד שממיס את הפחד בלי מילה,
אחד שמחמם אותך כשאתה לא בטוח שמגיע לך -
תשמור עליו.
לואי טומלינסון הוא השמש שלי ואני שומרת עליו 💛(כתיבה שלי)