העולם מלא באנשים מזוייפים, לפעמים זקוקים למשפט אחד קטן כדי לגלות את טבעם האמיתי.
בשבוע שעבר קלטתי שאני תלמידת תיכון, סטודנטית וגומרת תיכון עוד רגע ויוצאת לחיים האמיתיים לבד.
"לא טוב האדם לבדו"
אלא אם כן להיות יחד פוגע בו.
זו לא אנוכיות, זו אהבה עצמית. כי אם אני לא אוהב אותי - איך אחרים יוכלו לאהוב אותי?
נ.ב: אנשים אל תשאלו אנשים אחרים מה הם עשו בוולנטיין, לפעמים הם לא רוצים להגיד או שפחות מתאים לשאול. אתם לא יכולים לדעת מה עובר על הבן אדם - אוליי הוא איבד בן אדם קרוב ויותר לא יביט בו באותה הדרך שנהג להביט? או שהבין שהוא תלמיד תיכון ועדיף שילמד ולא יתרכז בחברויות וחיי חברה.
