את הבגדים שאני לובשת היום, לבשתי ליום הראשון לבית ספר. כל כך התרגשתי- כיתה ח'! וגם התגעגעתי לחברים שלי מאוד.
מי היה מאמין שתוך שבועיים נעבור ללמידה בזום.
תמיד ידעתי בערך מה זה אזעקה, מה זה אומר; אבל אף פעם לא שמעתי אחת במציאות.
מפה לשם, הפכתי מילדה שלא יודעת מה זה אזעקה, לילדה מפוחדת שיש לה אזעקות ומקווה שבקרוב היא תחזור לבית ספר.
ומילדה מפוחדת, הפכתי לילדה על אוטומט. ילדה שיודעת מה עושים כשיש אזעקה, לילדה שכל יומיים יש אצלה אזעקות.
ומילדה על אוטומט, הפכתי להיות שוב הילדה עם האבא במילואים. למרות שהוא לא אמור, למרות שכבר שיחררו אותי.
ומשם- לילדה ללא תקווה. שמפחדת שלא תחזור השגרה בקרוב.
.
ועכשיו, עכשיו אני הילדה המפוחדת, שיודעת מה זו אזעקה, עם האבא במילואים שאין לה תקווה, העצובה. כי עברה שנה וכלום לא השתנה