היי לכולם, אני ממש אשמח לעזרתכם במשהו.
עלה לי רעיון לסיפור בשם "החיים שהיו לי" (נדושה, אני? מה פתאום!). כבר כתבתי תקציר שאני יחסית מרוצה ממנו והתחלתי לכתוב את הפרק הראשון בגוף ראשון. משהו בגוף הראשון פשוט לא מסתדר לי (חצי מהסיפור יוצא המילה "אני") יצא אז החלטתי לפנות אליכם ולשאול אם לדעתכם עדיף גוף ראשון או שלישי.
*תחילת תקציר*
ריינה סנדרסון מתעוררת במקום זר. היא יודעת רק שלושה דברים: קוראים לה ריינה, היא רחוקה מאוד מהבית, והיא מתה. סיבת המוות שלה נשארת מסתורין; זו יכולה להיות התאבדות, תאונה, מחלה, או אפילו רצח. יש לריינה הזדמנות אחת לעבור שוב על חלקים מחייה ולנסות לגלות מה (או מי) הרג אותה. אם תצליח, ריינה תזכה לבלות את שארית הנצח באושר. כישלון ישאיר אותה תקועה לנצח בין עולם המתים לעולם החיים. כל האינסוף שלה מונח על הכף.
איידן רצה למות מאז שהוא זכר את עצמו. מחלה תורשתית אותה הוא נושא לא מנבא לו דבר מלבד תהליך מוות איטי ומייסר. בדומה לריינה, איידן מוצא את עצמו בעולם שבין החיים למוות. בניגוד לריינה, הוא מרגיש בעיקר הקלה. זו ההזדמנות אליה הוא חיכה, זו ההזדמנות שלו להיות מאושר מבלי לפגוע באף אחד.
לרוע המזל, איידן טועה. בפלאשבקים מהעבר הוא וריינה מגלים שחייהם היו קשורים זה בזה, כמו גם מותם. הסיכויים ששניהם יצליחו לעבור לעולם הבא קלושים מאוד. הסוף השמח שלהם לא מובטח בכלל.
*סוף תקציר*
מצד אחד הסיפור יכלול הרבה מאוד מחשבות של הדמויות אז עדיף גוף ראשון (פרק אחד איידן ופרק אחד ריינה), מצד שני קל יותר לכתוב בגוף שלישי. לגביי הפלאשבקים (שיהיה להם חלק משמעותי בספר) אני כמעט בטוחה שעדיף גוף שלישי. מה דעתכם?
תודה מראש למי שיענה (אם יהיה מי שיענה)!
