G

ניפגש היום בעזריאלי תא ❤️

《הוא הסתכל עליי כאילו הייתי השמש. 
          רציתי להגיד לו שאני רק כוכב לכת, רחוק, אולי אחד כזה שבכלל נעלם כבר מזמן, 
          אולי אני בכלל כוכב שנפל, 
          אולי הוא צדק ואני בכלל שמש בגלקסיה רחוקה והכל חם ולוהט ומחניק וחסר לי אוויר לנשימה. 
          אולי אני השמש כי אני רוצה הכל רחוק, ומוסתר, ומסונוור.
          אולי אני הכוכבים כי אני רוצה בכל מקום להיות.
          אולי אני בכלל ירח כי כל כולי כוויות.
          הוא היה לי בכלל למוזה, הוא היה לי כמו שהכוכבים היו לוואן גוך.
          הוא היה לי הסיבה שהדמיון נודד רחוק,
          שמילים חזרתי לכתוב,
          שהטעם למחר הפך כל כך מתוק. 
          
          פעם סיפרתי לו שהפסקתי לכתוב, 
          כי פעם הלב שלי נשבר, אז כתבתי כי זה עזר.
          סיפרתי לו על הלילות שהייתי בוכה, לעט ולמגירה, 
          שמאז הלב שלי התאחה ולא נותר לי עוד מקום לשירה. או לסיפורים. או למילים. או לכתיבה.
          סיפרתי לו שהלב שדימם כבר נרפא, 
          וכשאין לי מה לדמם אז אני פשוט מפסיקה. לא עוד שירים למגירה. וזה חסר לי, נורא. 
          הוא איחל לי לא לכתוב יותר מתוך השברים שעל הריצפה. הסברתי לו שזו הדרך היחידה שאני מכירה והשברים האלה הם המנגינה הכי יפה. 
          הוא לימד אותי מנגינה נוספת, 
          ואני עוד מסתגלת לעט ולמחברת, ולאיך בכלל כותבים שירה מאושרת.》
          
          היי אז מסתבר שאני עוד כותבת, מי ידע? חשבתי שזה נגמר איפשהו במרץ 2025
          
          
           
          
          
          
          
          

ולאהובי רציתי להגיד כמה מילים,
          להסביר לו כמה דברים, 
          אבל הדברים הפכו פתאום מסורבלים,
          פתאום שכחתי איך מדברים,
          פתאום 22 אותיות לא יכולות להספיק ולהסביר מה הלב שלי מרגיש וכמה בלעדייך הוא זרוק נטוש על איזה כביש. 
          כי אהובי שלי אוהב מילים.
          ואני אחת של ספרים.
          ופתאום גם ספר של 600 עמודים לא מסוגל להסביר כמה כל כולי במהותי לב שבור לרסיסים שרק אתה מצליח להשלים.

ואז שוב ישבתי בחדר הקטן ההוא בכורסא הירוקה, רציתי להגיד לה שמזמן לא נפגשנו, וקצת התגעגעתי וקצת היא הייתה חסרה, כמו חברה שנעלמה.
          "הייתי צריכה אותך," אמרתי במקום, בצורה תוקפנית משהתכוונתי. "העולם הזה מטורף לגמרי," הנדתי בראשי, לא בטוחה מאיפה להתחיל. "אני כבר לא יודעת. אני כבר לא מבינה כלום. מה לעשות. 'תהיי מי שאת' מי אני לעזאזל? מי אני כבר אמורה להיות?" התפרצתי בשאלות, היא חייכה אליי בהנהון קצר, מחכה שאמשיך. "וזהו." נאנחתי, נותנת לסערת הרגשות לעצור לרגע אחד. לעזאזל, תני לה לדבר. אני נוזפת בעצמי. 
          "תבחרי להיות אדם שתאהבי." היא אומרת בנחת, "מה קרה לעולמות שכתבת כשלא אהבת את שלך?" "הם נעלמו." נשענתי אחורה אל הכורסא ושילבתי ידיים. "כמו כל דבר טוב, הם נעלמו. כמו הבחירה להיות אדם שאוהב."

אה ומחר אני במפגש באשקלון נתראה ידרומיות בלב שלי 

אני לא יודעת מי צריכה לשמוע את זה אבל ב4 לאוגוסט הספר שמש שקרנית עולה דיגיטלי באתר עברית. 
          למה זה מיוחד? 
          כי סוף כל סוף, יש סוף לספר. 
          זה לקח חמש שנים, אבל אי אפשר להאיץ לידה.
          מקווה שתהני מהגרסה הכי טובה של שמש שקרנית❤️

היי שירה 
          היה כייף לפגוש אותך אתמול ותודה על ההקדשה בספר ובגלויה ♥️

@birdprey2000 :)

@birdprey2000 כרגע מוקפא :

טוב תקשיבו אני אובדת עצות יש כל כך הרבה פרויקטים ואני לא יודעת במה להתחיל אז להלן הפרויקטים: 
          
          ארגז חול/פינוי בינוי - זה ספר חדש שעלו עלין טיזרים במהלך השנים אבל הוא מעולם לא עלה -
          מסופר על שני חברי ילדות, חברים הכי טובים,  משכונה קשת יום שעושים בניהם הסכם - הם חוסכים כסף ובורחים יחד מהשכונה. 
          אבל בוקר אחד החבר הכי טוב של רוז נעלם, הוא יוכר את האקזיט שלו במיליונים ועוזב את השכונה בלי לומר מילה.
          עשר שנים חולפות, רוז הופכת לעורכת דין מצליחה אבל עדיין מתגוררת בשכונה. 
          ובדיוק כפי שנעלם, בוקר אחד החבר הכי טוב חוזר כאיש עסקים מצליח, כדי לפרק את השכונה, ולבנות שם מרכז בילוי שמניב כסף. 
          
          
          דואט פרסונה:
          ספר ראשון - פרסונה:
          סלנה מנסה להתקדם בחברה לא חוקית להלבנת כספים בעיר נובס, כדי לקבל את כל הפרטים שהיא צריכה לצורך מימוש הנקמה שלה באבא שלה, ממנו ברחה כשהבטיח את ידה כחלק מחוזה שמעולם לא ביקשה לקחת בו חלק.
          רגע לפני שקיבלה את תפקיד המנכלית הנחשק, היא מגלה שקאי, עובד חדש שמגיע משום מקום, מקבל אותו במקומה. 
          ולא רק זה, נובס לא ידועה רק בפעילויות הלא חוקיות שלה - היא ידועה גם בנשף המפורסם שלה. 
          פעם בשנה אנשי העיר מתכנסים לנשך מסכות שבו אסור לשקר, וכדי להיכנס לנשף כל אורח משאיר בתיבה נעולה את הסוד הכי גדול שלו.
          במהלך הנשף, התיבה נגנבת ובכל שבוע נחשף סוד על שלט חוצות במרכז העיר.
          
          ספר שני: מריונטה - 
          קליפסו היא מתנקשת בסוכנות הכי קטלנית ביבשת, היא נשבעה שהתיק בנובס יהיה התיק האחרון שלה, והיא תעזוב את היבשת יחד עם חתול ג'ינג'י והילד הקטן שהחיים הכריחו אותה לאמץ.
          התוכנית שלה משתבשת, היא נכשלת במשימה, וכדי להשיב את הכבוד האבוד שלה היא חייבת להצליח במשימה הבאה. הפעם יותר מדי מונח על הכף, הפעם היא יכולה לקבל את תפקיד מפקדת היחידה ובכך להגן על הילד שלה, שהעולם לא יודע, ואסור לו לדעת, על קיומו.
          אבל ככל שהמשימה שלה מתקדמת, היא כבר לא בטוחה מה היא רוצה, ועל מי היא יכולה לסמוך.
          כל מה שחשבה שידעה מתערער ומתפורר לה מבין האצבעות. 
          
          
          שמיים אחרים: 
          הספר של טום ונואל אי אפשר להרחיב בחי ספויילרים סליחה 
          
          
          
          קיצר בחיים לא כתבתי ספר במחשבה של "מה יצליח" או "מה יעבוד" ואני כותבת לשם ההנאה אבל יש כאן ככ הרבה הנאה שאני לא יודעת איפה להתחיל אז תעזרו לי על מה לעבוד קודם