חשבתי שהיית הכל בשבילי,
האור שלי,
השמש בלב הקפוא שלי,
בתוך מדבר צמא מים חשבתי שאתה הנווה שלי,
הגשם השוטף שלי,
כמה כואב היה לי לגלות שאתה השקר שלי,
החושך שלי,
מכת קור קשה ללב שלי,
בתוך מדבר צמא מים היית הפאטה מורגנה,
היית הבור שמושך אותי מטה,
צורחת,
מתייפחת,
איך לא ראיתי שאני טובעת,
בנהר של חוסר ביטחון,
בנהר של שקרים,
חצאי אמיתות,
בנהר שכל כולו קודש קודשים למניפולציות זולות,
איך לא ניחשתי שבמדבר יבש אדם צמא ישתה גם את מי הנהר האלה כמו מים מתוקים בלגימות גדולות.
אבל רק רציתי שתדע,
זה כבר לא אתה,
זה כבר לא שלך,
לא הנהר,
לא המדבר,
לא הלב שנשבר ונשבר ונשבר,
הוא עוד לא שלם,
אבל הוא כבר לא שלך.
וזה בנתיים כל מה שאני צריכה.
