מתי בכלל קיבלתי את עצמי?,
מתי למדתי או הקשבתי,רק הזנחתי את עצמי
כמה התגוננתי,התלוננתי,התחשבנתי,
הסתכלתי במראה והתעצבנתי,
אובססיבי לפגמים שבי,
תמיד רואה את הפגמים,את הצדדים הלא טובים שבי.
חלומות מפוספסים,רגשות מסוכסים,גדלנו דור של מתוסבכים,לא יפים,לא מוצלחים.
למה מבפנים אני לא מרגיש טוב?
שאני דפוק ואני הזוי ואני לא מספיק טוב,אף פעם לא רגוע,אף פעם אין לי נחת,אף פעם לא עוצר ומקבל את עצמי-ככה.
בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב, כשאני שלם לא חסר בי דבר,ומותר לי אותי לאהוב.
אומרים שהדור שלנו באמוק של דפיקות,דרמות של בדידות,או טראומות מילדות.
עפים על עצמנו הרבה יותר ממה שהלב דורש,וכשהכל קורס,האגו עוף דורס שרק הורס לנו.
דרכים נותרו מסובכות,כשאני כל הזמן נכנע לבריחות ואנחות,הלילות הארוכים,השתיקות המביכות.
אני אוהב ואני שונא,אני דבר והיפוכו.
כשצריך לשתוק-צורח,
כשצריך לפרוק-שותק,
ומתגונן כמו דפקט,חסר ביטחון ולא מתאפק,
מי ששלם עם עצמו - לא חייב להיות צודק,
אדם צועק את שחסר לו,לא חסר לו - לא צועק.
לא דואג,ולא לועג לסובבים אותו,מקיף עצמו באנשים שאוהבים אותו.
לא נפגע מכל מילה,ולא קונה כל הבטחה,
לא מונע מחוסר בטחון או השלכה.
בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב, כשאני שלם לא חסר בי דבר ומותר לי אותי לאהוב.
אני לא יכול לשקר לעצמי ולהיות מי שהוא אחר.
מגיע לי להיות שליו,מגיע לי יותר.
לא להתפשר על הקשר,לא להיות תמיד זה שלוקח הכל ללב ואף פעם לא משחרר.
כל אחד והבריחה שלו.
ואני נרקומן של מבוכה.
לייצן ללא מנוחה שליטש את התבוסה,חידש את החולשה,קידש את הבושה והפך את הקומפורט זון לממלכה שלו.
מה אם לא אגשים את אותו חלום נשגב,
ואולי כולם מסתלבטים עלי מאחורי הגב,
שאני לא מספיק חכם,
לא מספיק יפה,
לא מספיק מבין,
לא מגניב,ולא בלב העניינים.
אולי יש לנו בחירה,
ורק אתה מחליט מה טוב,מה רע,את גודל הצרה
לצאת מעבדות לחירות ולהסיר את הגזירה
כי יש ברירה!
אני מסרב לחזור ללופ הזה.
לאותו מבוי סתום,
ולא היעד זה הדרך,יש לי דרך, יש כיוון.
כבר לא חולם להיות המלך.
לא חולם להיות כלום.
*רק להיות עצמי*
~בדיוק כמו שאני//נצ'י נצ'
