מי שלא ישב מעודו עם ספר במשך כל שעות הצהריים, עם אוזניים יוקדות ושיער פרוע, וקרא, וקרא, ושכח שסביבו קיים עולם שלם, ולא שם לב לכך שנעשה רעב או שהוא קופא מקור-
מי שלא קרא מעולם בחשאי, לאורו, של פנס במיטה מתחת לשמיכה, כי אביו או אני או אדם מודאג אחר כיסו את האור בחדר בטענה שכוונתה טובה כי הגיעה הזמן לישון, הרי צריך לקום מחר מוקדם בבוקר-
מי שלא הזיל מעודו דמעות מרות, בגלוי או בסתר, מפני שהסתיים סיפור נפלא, והוא נאלץ להיפרד מהדמויות שאיתן חווה הרפתקאות רבות כל כך, דמויות שאהב, דמויות שהתפעל מהן והעריץ, דמויות שחרד להן וקיווה למענו ושבלעדיהן נדמו חייו רגיל וחסרי משמעות-
מי שלא מכיר את כל אלה מנסיונו האישי, ובכן, יש לשער שלא יוכל להבין את מה שבסטיאן עשה עכשיו. ~ הסיפור שאינו נגמר.