וואשנט קצרצר:)
היא הוציאה בזהירות מהמחסן את הקופסא הגדולה, והסיטה בעדינות את קורי העכביש שהצטברו עליה.
בעזרת אצבעותיה הורידה את האבק השמנוני
שהצטבר על המכסה,
וחשפה את הכתוביות שנכתבו
בכתב מבולגן בטוש ארטליין שחור.
"שייך לחיים של פעם" נכתב עליה.
היא היססה אך פתחה את הקופסא בעדינות,
והבושם שלו ישר התפזר בחלל האוויר.
היא ניסתה בכל כוחה לא להתפזר יחד איתו.
הכל היה שם בקופסא-
המכתבים מסודרים בערימה,
הפיגמה שקנה לה ליום אהבה,
המחברת עם הסיפור היכרות שהוא עשה לה
ליום השנה.
ועוד אינספור חפצים של פעם..
של החיים של פעם..
בראש ערימת החפצים עמד המכתב,
המכתב שכבר היה מקומט מאינספור פעמים שהיא קראה אותו,
והיה שברירי מכמות הפעמים שנרטב והתייבש מהדמעות המלוחות והאינסופית שירדו לה בגללו..
היא לקחה אותן וקראה פעם אחרונה-
"אהבה שלי,
היום אני יוצא למלחמה.
מלחמה על המדינה.
אני חייב ללכת.
אני חייב ללכת בשביל הילדים שיהיו לנו בעתיד,
כדאי שיהיה להם מקום טוב יותר לגדול בו.
אני לא פוחד, וגם את לא צריכה לפחד.
הכל בסדר תזכרי שאני אוהב אותך תמיד.
אני לא אאריך במכתב כי עוד שבוע בעזרת ה
אני כבר אהיה מכורבל איתך שוב על הספה,
ונראה ביחד את הסרטים הלא מציאותים שלך בנטפליקס.
אבל אם כן יקרה לי משהו חס ושלום
תשמרי על אבא ואמא בשבלי תשמרי על כולם.
ואל תתעצבי יותר תמשיכי בחיים שלך.
תמשיכי לכבוש את העולם עם החיוך היפה שלך,
והמילים המדהימות שלך.
תמשיכי הלאה
שלך תמיד
א'❤️"
להמשיך הלאה היא לא הצליחה,
היא ניסתה בכל יום במשך כמה שנים.
היא יצאה לאינספור דייטים, והכירה כלכך הרבה בחורים.
לחלק היו את חוש ההומור המשובח שלו,
ולחלק עיינים ירוקות נצנצות כמו שלו.
לחלק היה את הלב הרחב שלו,
אבל אף אחד מהם לא היה הוא.
היא ניסתה לקיים את המכתב שלו, שהפך לצוואה שלו.
אבל היא נכשלה בבקשה האחרונה שלו.
ולכן לאחר שנים היא הרימה ידיים ונשאה תפילה שלפחות מחר היא תצליח להתאחד איתו שוב.