התחלתי סיפור חדש brain or heart? מוזמניל לקרןא זה התקציר:
תקציר:
צלצול יצא מהטלפון שלי הרמתי אותו ורואה "מאיה" החלקתי את ידי על המסך ושמעתי קולות בכי ומילמולים מהצד השני."רבנו" מאיה בכתה בקצה השני של הטלפון."שוב" היא הוסיפה. "עזבי אותך מבנים לכי תהני" אמרתי בקול הכי כיפי שאפשר לגייס בשתיים וחצי בלילה. החדר היה חשוך, הבית היה שקט, הדבר היחיד שהיה אפשר לראות זה אולי את ההשתקפות של האור מהפנס בחוץ על הארגזים שבחדר.
עדי הוא שמי בת 14 וחודש מאשדוד. כמו שכבר הכרתם את מאיה ויש לי עוד חברות כמובן וידידים הרבה ידידים. אני לא בנאדם של חבר. מזה חבר?. תמיד הייתי הילדה המיעצת הזאת מהצד שאומרת לחברות מה לעשות, איך להתחיל, מתי להפרד, מתי זה כבר מגעיל להסתכל.
לפני כמה חודשים אמא שלי קיבלה הצעה לגור ברמת אביב כמו שידוע לכולם שכונה של טחונים שהדבר היחיד שהם עושים זה לחרבן כסף.
עוד חודש מתחיל החופש הגדול ואנחנו באמצע יולי נרים את כול הארגזים ופשוט נעבור למרכז. לחיים חדשים, חברים חדשים, אנשים חדשים ואולי גם אהבות חדשות. עדי שבחיים לא היה לה חבר חשבה תמיד, איך זה חבר? מה אתה מרגיש? זוגיות? מה שם המשחק? טכניקות? אסטרטגיות? רגשות?
מוח? לב?
סיפור שווה!!!!
