הוואנשוטים שלי

אוהב אותך

הוא היה יכול לראות את זה בברור, את השער האדום את כעס והצחוק שנצץ מעינה ובעיקר את כל אהבה שהייתה לו כלפיה...

זה היה סתם עוד יום רגיל הוא ואמריקה שלו חיים באושר אבל גם בעושר(בכל זאת באו..) מקסון עבר על כמה ניירות, נראה היה שהמדינה מקבלת באושר את פרוק המעמדות וגם בזכות המורדים הצפוניים נהיה שקט באילאיה

ואמריקה נחה, היא לא ממש אהבה את זה אבל היא כבר הייתה בחודש חמישי ומקסון לא רצה שהיא תתאמץ יותר מדי

הוא החליט לעשות הפסקה מהניירות עכשיו לפחות אין מי שיצעק עליו שזה לא בסדר והלך לחפש את אישתו

"הי" קרא שמצא אותה מחוץ לחדר הנשים ביחד עם מארלי
"הי" היא ענתה לו "אתה לא עובד?" היא שאלה אותו
"כן אבל החלטתי לעשות הפסקה, מה דעתך לצאת לגן?" הגן מאז הבחירה נהיה המקום שלהם

"בטח" היא ענתה בחיוך
הם יצאו אל הגן שנראה יפה מתמיד הם ישבו על הנדנדה שבאמצע הגן ודיברו על התאומים שבדרך על מה קורה עכשיו במדינה ועל החיים בכללי

הם נהנו לעשות את זה סתם לשבת ולדבר הכי פשוט שיש ורחוק מכולם כמובן הם ידעו למה אין להם באמת הרבה רגעים כאלה של שקט ופרטיות אבל שהיה להם הם התכוונו לנצל אותם כמה שרק אפשר

"אז מה הרופא אמר?" הוא שאל את אמריקה, היא התעקשה שהוא לא חייב להיות בכל בדיקה אז הוא רצה לדעת אם קרה משהו מעניין
"שהם גדלים ושהכל תקין" היא השיבה

אחרי עוד כמה דקות של שקט מקסון דיבר שוב
"אמריקה אמרתי לך פעם שאני אוהב אותך?"
"כן לפחות 1,00 פעמים, אבל תמיד כיף לשמוע את זה שוב" היא ענתה לו בצחוק

"אבל גם אני אוהבת אותך מקסון יותר מכל מאפה תות שיש" היא אמרה לו
מקסון חייך והם התנשקו מתעלמים מכל השומרים שמסתכלים עליהם
        
               *******

מקסון הסתכל על אישתו על האישה שהוא כל כך אהב, האישה שהיה מוכן לחטוף מכות בשבילה, אישה ששרדה את הרעב והעוני, ששרדה שברון לב, ששרדה את הבחירה ואת התקשורת, ששרדה את המורדים ואת אבא שלו ששרדה את המוות של אבא שלה ושל אחותה.

האישה ששרדה את כל זה אבל לא הצליחה לשרוד את הלב שלה.
הוא ראה איך היא סוגרת את עינה בפעם האחרונה

סליחה