הוואנשוטים שלי

לנצח

הטרטרוס גיהנום מוחלט ולהגיד שהם ניצלו ממנו זה לא נכון, הם הצליחו לשרוד אבל אי אפשר לצאת באמת משם וזה היה הזמן שפרסי חזר אליו אל הטרטרוס

הוא נדהם שום דבר לא השתנה הייאוש, החושך, כמות המפלצות, הפחד, והחוסר אונים

פרסי חשב איך הוא יוכל לעבור את הגיהנום עכשיו? הוא בלי אנבת' בלי בוב ודמסן ואף אחד לא יודע שהוא שם אז אין לו שום סיכוי עדיף שיותר...

ברגעים האחרונים שנשארו לו הוא נזכר בכל האנשים שמתו במלחמות זואי צ'ארלי סלינה לוק בוב דמסן, כולם הוא ניסה לחשוב על משהו אחר אבל לא הצליח הוא ראה את הפנים של כולם ולא יכל שלא לחשוב: זה אשמתי, אשמתי שהם מתים

הוא הרכין את ראשו והתחיל לבכות, הוא בכה יותר ממה שכל אדם שהכיר אותו חשב שהוא יוכל לבכות, הוא ניסה להפסיק אבל בכי? מהרגע שהתחלת קשה להפסיק

הוא הרגיש מוזר הגוף שלו זז מצד לצד אבל הוא עצמו לא ניסה לזוז, כדי לראות מה מנער אותו הוא הרים את הראש ופקח את עינייו זאת הייתה אנבת'

חלום זה היה חלום
"אוי פרסי תודה לאלים!" קראה אנבת' וחיבקה אותו חזק והוא השיב לה בחיבוק
"אתה... אתה בכית בטירוף ו...עלה לך חום, אוי פרסי על מה חלמת?" היא שאלה אותו תוך כדי שניסתה להסדיר את הנשימה שלה

"חלמתי על.... המקום שאין לומר את שמו" הוא אמר לה
אנבת' התיישבה ליד פרסי
"אי אפשר לברוח משם לגמרי אה?" היא שאלה אותו
"לא, אני חושש שלא" הוא ענה לה

כן, אי אפשר לברוח מהטרטרוס לא באמת, הם אולי פיזית לא שם אבל כל לילה הם יחזרו לשם חווים מחדש את הפחד הכאב והייואש שליווה אותם במסע בעולם התחתון

"כל עוד אנחנו יחד?" אנבת' שאלה את פרסי
"כן, כל עוד אנחנו יחד" הוא ענה לה

בוקר אנשים!
סליחה שיצא חצי אבל קראתי הרבה פאנפיקים שמראים שלפרסי יש סיוטים על המקום שאין לומר את שמו וחשבתי אולי להראות מה בידיוק יש בסייוטים האלה אז בנימה אופטימית זו בוקר טוב עולם!