אני לא יודעת אם מישהו קורא את זה עדיין אבל רק רציתי לדבר על משהו שקרה לי במשך הזמן האחרון
מאז שהתחילה שנת הלימודים החדשה היה לי בקושי לימודים באולפנא, הייתי שם רק 4 פעמים וכל פעם לשלוש ימים. אני עדיין בקושי מכירה את הבנות שם והבנות מהבית ספר הקודם שלי בקושי מדברות איתי.
ככה יצא שהפעם האחרונה שאמרו לי "בוקר טוב (השם האמיתי שלי) ,מה הולך?" הייתה לפני חודש (אני לא בדיוק זוכרת)
אבל מאז הפעמים היחידות שאני מדברת עם אנשים זה רק בזומים או בקבוצות גדולות בוואטסאפ.
אני יודעת שכולכם תכתבו בתגובות עכשיו כזה "אוווו איזה מסכנה" ודברים כאלה אבל זה לא למה אני כותבת את זה פה, אני כותבת את זה פה כדי שתשימו לב לחברים שלכם- אפילו רק תשלחו להם בבוקר הודעה של בוקר טוב, זה לא צריך להיות משהו גדול רק שלא ירגישו לבד כמו שאני הרגשתי.
אחרי שדיברתי עם כמה מהחברות שלי הם אמרו שהם לא שמו לב שאני הרגשתי ככה , הם אמרו שהם ישימו לב יותר וניסו לעודד אותי לדבר איתם.
אני לא יודעת אם זה ישנה משהו שאני כותבת את זה פה אבל הדבר היחיד שאני מנסה להגיד זה ככה תשימו לב לחברים שלכם ,שלא ירגישו לבד אני יודעת שזה קשה בגלל הקורונה אבל זה הסיבה שאני ואנשים אחרים מרגישים לבד
בסך הכול תדברו איתם לפחות פעם בשבוע, תהיו נחמדים ,תשימו לב מה הולך איתם.
אני ממש מקווה שזה ישפיע על מישהו ויגרום לאנשים להיות מודעים.
להתראות-מרייני
YOU ARE READING
טימטום של 2 בלילה
Aléatoireהכותרת בערך מסכמת הכול (די עזבתי את הספר אבל אני עדיין בפאנדומים וכזה אז לא לדאוג)
