בני האלמנטים

פרק 1: סוף חופש פסח

חופש פסח הוא אחד מהחופשים האהובים עליי. הוא בערך שבועיים, מה שנותן גם זמן לצאת מהישוב. בחופש אני ועומר, אחי הקטן, נסענו לסבתא יפעת, שגרה בתל אביב, עם העוזרת שלה, אלכסה. הבית של סבתא די גדול, יותר מהבית שלנו, אבל לי לא יצא להיות בו הרבה מאחר ויצאתי לרחובות תל אביב כמעט כל יום. עומר נשאר עם סבתא בדרך כלל ושיחק איתה דמקה. אני הסתובבתי כמעט בכל בוקר ברחובות דיזינגוף, בחנויות בגדים, ובגלידריות. פגשתי בחופשה גם את יעל, השכנה של סבתא. היא בגילי, נמוכה ממני בכמה סנטימטרים, יש לה שיער בלונדיני ארוך ונפוח, עיני תכלת, לחיים עגולות, והיא בדרך כלל עונדת שרשרת עם תליון פרפר זהב.
אני ויעל הסתובבנו ברחובות דיזינגוף, זה היה היום אחד לפני שנסענו אני ועומר חזרה לבית רעות. אכלנו גלידת וניל עם פצפוצים צבעוניים כמו שאנחנו אוהבות. הבחנתי בזה שהצבע מאכל של הפצפוצים נמס על הגלידת וניל וצובע אותה. "שוגי," יעל אמרה, "מתי מחר את נוסעת?". נגסתי בגביע וופל, ואמרתי לה: "ב- 11 בבוקר, אלכסה מסיעה אותי ואת עומר חזרה". "את לא תשכחי אותי, נכון?" היא שאלה בחשש.
"למה שאני אשכח אותך? השיער הבלונדיני שלך ייתקע לי בראש לעוד המון המון זמן". יעל צחקה.
ביום למחרת באמת אלכסה הסיעה אותי ואת עומר בחזרה לבית רעות. נפרדנו מסבתא, אספנו את הדברים שלנו ואמרנו להתראות לתל אביב. יעל ואני התחבקנו לפרידה, והבטחנו שנכתוב אחת לשנייה בווטסאפ.
בנסיעה עומר שמע דיסק של אריק איינשטיין, מזל גדי, שהוא הדיסק היחיד שהבאנו לתל אביב ועובד באוטו של סבתא. אני שמעתי מוזיקה באוזניות. יש לי פלייליסט משותף עם יעל באפליקציית מוזיקה, ואנחנו שומעות את אותם השירים באותו הזמן. כתבתי לה בווטסאפ: "אני שומעת את השיר הזה של הלהקה 'לוויתנים באוקיינוס'." היא לא ענתה לי, ולא ראתה את ההודעה. ניסיתי לשכוח את זה עם שיר אחר של זמרת אחרת.
הגענו לבית רעות בשעה שתיים בצהריים. הודינו לאלכסה שהסיעה אותנו, והלכנו בשביל העפר הביתה. עומר החזיק לי את היד חזק, כי הוא מאוד מפחד מהנחשים והעכבישים שיש בשבילים. הגענו הביתה, ופתחתי את הדלת עם מפתח. אמא שלי שכבה על הספה הלבנה, עם עיתון 'חדשות הדרום'. משקפיה השחורים היו על קצה אפה, והיא החזיקה באצבעותיה סיגריה. כשהדלת נפתחה, אימי הסיטה את מבטה אלינו, הניחה את העיתון על השולחן בסלון, והתקדמה אלינו עם הסיגריה בין אצבעותיה. בורדו, הכלב שלי, הגיע מהקומה העליונה, וקפץ עליי ועל עומר. אימי התכוונה להרים את עומר, ולקחתי לה את הסיגריה לפני שעשתה כך. היא הרימה את עומר באוויר ומעכה אותו חזק בגופה. אני כיביתי את הסיגריה במאפרה שהייתה בשולחן. אימא הורידה את את עומר וחיבקה אותי. השענתי את הראש שלי על הכתף שלה והיא ליטפה את השיער שלי. בורדו קפץ עליי וליקק אותי, התכופפתי אליו וחיבקתי אותו.
אחרי חצי שעה, אבא שלי הגיע מחוף הים. הוא רץ אליי והתחבקנו.
אחרי שאני ועומר התקלחנו במים חמים, ולבשנו בגדים חדשים, עומר הלך לפגוש את חברים שלו, איתמר ועידו, ואני נשארתי בבית עם אימא. ישבתי איתה בסלון, ואבא ישב בחדר שלו.
אני ואימא צפינו בטלוויזיה, ,היו שידורים של 'מבשלים בבית רעות'. אימא ליטפה לי את השיער, ואני חיבקתי אותה. "אימא," אמרתי, "אני יכולה ללכת לחנות 'יער הקסמים'?" "צ'וצ'י, קנינו איזה שמונה קומיקסים לפני שנסעת לסבתא. את רוצה עוד?" נאנחתי ואמרתי: "אני אקנה מהכסף שלי!". אימא נאנחה, ואמרה: "תקשיבי שוגי, בסופו של דבר זה הכסף שלך, אבל אני חושבת שזה קצת בזבוז." הסתובבתי אל אימא, ואמרתי לה בכעס: "זה לא בזבוז." היא ליטפה לי את השיער, ואמרה: "טוב, את יכולה ללכת מחר". חייכתי ונישקתי אותה בלחי. הלכתי לישון כמה שעות אחר כך, אחרי שאכלתי ארוחת ערב, ואחרי שאני ועומר שיחקנו בטלפון שלי.

ביום למחרת, קמתי בתשע בבוקר, אכלתי ארוחת בוקר, התארגנתי, לקחתי מאה שקל מהקופה שלי לחנות 'יער הקסמים'.
נכנסתי לחנות ואמרתי שלום לאתגר, המוכר בחנות. בחנות היו ילדים קטנים עם הוריהם, אנשים לבושים בתחפושות, ונערים בגיל שלי. הלכתי לדוכן הקומיקסים, וחיפשתי את החוברת: 'מאטקה ילדת האש: חוברת 11'. העברתי את עיניי בין החוברות, חיפשתי באותיות מ"ם, יו'ד ואל"ף, ולא מצאתי את החוברת. לפתע הרגשתי טפיחה על הכתף. הסתובבתי, וראיתי את עלמה: נערה בגילי, חברתי הטובה, והשכנה שלי. לעלמה יש עיניים חומות כהות, עור כהה, שיער מתולתל, חום ונפוח, משקפיים סגולות מרובעות, והיא אהבה ללבוש בגדים כחולים, ובאותו יום לבשה שמלת תכלת, עם איורים קטנים של פרחים שחורים. "היי, עלמה!" אני ועלמה התחבקנו. "היי שוגי, מה את עושה פה?" עלמה שאלה. "אה..." אמרתי, "אני מחפשת את הקומיקס שאני אוהבת, מאטקה, ילדת האש." עלמה הצביעה על נקודה במדף, הסתובבתי אל המדף, וראיתי עותק אחרון של הקומיקס. רצתי אליו ולקחתי אותו. הלכתי עם עלמה לדלפק, וקניתי את הקומיקס. אני ועלמה יצאנו לרחוב, כשהקומיקס אצלי ביד. "אז..." עלמה אמרה, "איך היה בתל אביב?". "היה ממש נחמד, פגשתי איזו שכנה של סבתא שלי". "מגניב" עלמה אמרה, ושמעתי צער בקול שלה. עלמה תמיד אוהבת להיות במרכז העניינים, ולהיות הכי קרובה אליי. לפעמים זה מעיק, בעיקר כשמסתירים סוד ענק כמו שלי.

אחרי שאני ועלמה נפרדנו לדרכנו, והגעתי הביתה, ישר עליתי לחדרי, נעלתי את הדלת, ופתחתי את חוברת הקומיקס. דפדפתי בדפים, עד שהגעתי לעמוד בו היו את כישופי האש. הבטתי היטב בתנועות שמאטקה, בת האש עשתה, וחיקיתי אותם. נשמתי עמוק, קפצתי, נחתתי על רגליי וכיוונתי את ידיי לתקרה. מתוך ידיי יצאה להבת אש קטנה, שכמעט פגעה בתקרה. האש שאגה, ואני חייכתי. שאבתי את האש בחזרה אל תוך גופי. העברתי בקומיקס לעמודים הבאים, ותרגלתי עוד תרגילי אש בשעות שחלפו.
הגיע הערב, ועמו ההליכה שלי ושל בורדו. קשרתי את בורדו לרצועה האדומה שלו, ויצאתי מהבית איתו קשור בידיי לכיוון החורשה שליד הבית. בורדו ואני הלכנו הרבה זמן, ממש ללב החורשה. כבר התחיל להחשיך מאוד, ולא היה לי פנס. בורדו נבח לכיוון שיח. לא רציתי שהוא יעיר את השכנים, אז אמרתי לו: "בורדו, שקט, די!", אך זה גרם לו לנבוח אפילו יותר חזק. הוא רצה ללכת לתוך השיח, וגרר אותי אחריו. לפתע, השיח עף לכיווני, הכנתי להבה בידי הימנית, "שוגי?" שמעתי קול מוכר אומר. הבטתי מאחורי שאריות הענפים, ושם עמד בן.