סינדרלה ממין זכר (; (BxB)

Here We Go-4

היא חייכה אלי בממזריות ואמרה
״ויש לי הפתרון המושלם בשבילך״.

שרי קפצה מעל הגדר העץ המתפרקת ושלושה ילדים קטנים לצידה.
״ג׳רי, תכיר- לובי, טד ורוני, האחים הקטנים והמציקים שלי״.
היא הצביעה על כל אחד והציגה את שמו,
לובי היה בלונדי שזוף עם עיניים ירוקות על גופו מונחת חולצה ירוקה שגדולה עליו עד כדי גיחוך וכיסו את מכנסיו החומים הקצרים; לעומת זאת טד היה חיוור עם שיער שחור ועיניים חומות, גופו רזה והוא תחב את חולצתו החומה למכנסיו הצהובים. רוני היה ברונטי עם עיניים כחולות, כחול עמוק,  נסחפתי בעודי מביט בעיניו, הן מדהימות.
הוא לבש טי שרט מלוכלכת בצבע סגול בהיר ומכנסי חאקי ארוכים.

״הם יפיפיים״ אמרתי.
״יותר כמו קרציות בלתי נסבלות״. היא נאנחה. ציחקקתי קלות.
״הם לא הפסיקו לעקוב אחרי והם הכריחו אותי להביא אותם איתי. מקווה שזה בסדר״ התכוונתי להגיד שזה בסדר והכל טוב ואז היא המשיכה

״אין לך זמן, אז אל תבזבז אותו״.

״למה את מתכוונ-״
״לך להתארגן לנשף. אנחנו נטפל במטלות הבית שלך״. היא קטעה אותי.
רגע לפני שרצתי בחזרה לבית, הגנבתי לה
״תודה״.

״ואיך לעזאזל מצאת את הבית שלי??״

נכנסתי לבית, בעודי יורד במדרגות נזכרתי שאין לי מה ללבוש  . עליתי בחזרה למעלה ונכנסתי לחדר של אימי.
חיטטתי לה בארון בזהירות, נזכר בחליפה של אבא שנשארה לה בפנים הארון. ״איפה זה.. איפה זה.. מצאתי!״ מלמלתי לעצמי, מחוייך מאוזן לאוזן שמוצא את החליפה המהודרת.
על החליפה נוכח סמל של דרקון מהודר.
מיהרתי ללכת למקלחת. המפוארת של אימי.
התקלחתי מהר, לא נכנע לכוחם של המים החמים להכניס אותי לאופוריה ורצון עז לישון. התנגבתי מהר, לבשתי את החליפה והמכנס הארוכים והמפוארים, לקחתי את המסרק הקטן שהונח על שידתה של אימי, הסתרקתי מעט והבטתי במראה זה חצי שזה. נראיתי טוב. אם לא מחשיבים את העצמות הבולטות שלי ואת גופי הרזה.

בעודי יוצר מהחדר נזכרתי בעוד דבר אחד אחרון.
״בושם״. חיפשתי בעדינות בין הבשמים של אימי עד שמצאתי בושם עם כותרת בצרפתית ׳~~~׳ לא למדתי בבית הספר או עם מורה פרטית אבל הילד של השכנים הקודמים שלנו התחבר איתי ולימד אותי קצת צרפתית. ניסיתי לקרוא.

זה לא עבד.
״אוקיי אם אני אאמין חזק זה יהיה בושם לבנים״.

אני באמת האמנתי!!!
באמת!!

יצאתי לבחוץ וראיתי אותם תולים את הבגדים האחרונים במרץ.
״והנה הנסיכה שלנוו״ היא התחילה לומר והתקרבה לעברי בידיים פרוסות
״בריח תותים ווניל. שמת בושם? למה של נשים??״ היא הסתכלה עליי במבט מיואש וצחקנו ביחד.
״אוקיי תקשיב״ היא החלה לדבר בנימה רצינית
״תפנה ימינה ברחוב הדרסון, תמשיך ישר ותפנה שמאלה כשאתה רואה כנסייה לבנה ותחכה שם. עוד בערך חמש דקות משפחת הרגבריס נוסעים לנשף בכרכרה גדולה עם משפחתם.
תידחק לשם בינהם, הנסיעה היא בערך חצי שעה אבל שמעתי שהם שכרו סוסים חזקים יותר אז כנראה שאתה תגיע בפחות זמן. בהצלחה״.
״את בטוחה שאתם תספיקו את כל המטלות בזמן?״ שאלתי בחשש
״אל תדאג, אנחנו נספיק לפני שתצליח להגיד מחונצ׳יושנחונצ׳ינברג״.
צחקקתי קצת
״תודה לך״
ובאמירה זו התחלתי ללכת בעקבות הנחיותיה, חוזר עליהן כך שלא אשכח, מחוייך, מרוגש
ואסיר תודה לחברתי החדשה.