יצורים על-טבעיים ומה שביניהם

פרק 6

זה היה בוקר יום רביעי של אותו שבוע בו אני וסת' הכרזנו על האהבה הנצחית בנינו, שהיא באמת נצחית, לומר את האמת. זה מצחיק כמה אני והוא שונים אבל עדיין דומים: שנינו אוהבים סוסים בצורה מטורפת...טוב אני מטורפת והוא סתם אוהב, היו לנו תחביבים משותפים וגם למדנו באותו בית ספר (ברגע ששמעתי את זה ממנו צרחתי מהנאה- בתוך תוכי כמובן) אבל סת' היה בשנתו האחרונה בתיכון ולי נשארו עוד שנתיים. אבל לאהיה לי אכפת כי תמיד אהבתי ויצאתי עם אנשים שמבוגרים ממני. הבוקר לא היו לימודים כי נפל שלג בלילה, שוב. כבר אמרתי שאני מתעבת קור? תודה לאל שסת' הוא תנור מהלך. אז במקום בית ספר החבר שלי (לא נמאס לי להגיד את זה) הזמין אותי להכיר את הלהקה השלמה שלו. בזמן שאני מספרת לכם את כל זה אני יושבת במושב ליד הנהג במכונית הכחולה של סת' (שכמו שהבנתי הוא קנה אותה לעצמו כמתנת יום הולדת 18 מאוחרת), ואנחנו נוסעים לביתו ששם גם כל הלהקה יושבת באופן קבוע. כמובן שאני חמושה במספר אקדחים שכל אחד מהם להרג של יצור שונה: למשל, נגד גובלינים אני אשתמש באקדח מטיטניום שהחומר הספציפי הזה מרתיע אותם בגלל ההרכב הכימי שלו ובו יש כדורים רגילים שהיו בתמיסת צמחים מיוחדת במשך 5 שנים ו8 חודשים בדיוק, שעכשיו אם כדור כזה יגע בי הוא לא יעשה לי כלום אבל את הגובלין הוא ישרוף עד אפר. חמוד, נכון?

אז מה את חושבת על המכונית? הבייבי שלי פצצה בעיני" סת' אמר"

"נו באמת, הבייבי שלך? ואני חושבת שאני מתה על הצבע. אל תעשה פרצוף, אני לא טובה במכוניות" עניתי. אני באמת לא טובה בהן כי אף פעם לא באמת התעניינתי. הגענו לבית פרטי גדול שהגג היה צבוע בסגול דהוי והקירות בצבע חאקי.

"בואי, את מוכנה?"

"לא, אבל בוא נעשה את זה"

"אני אוהב את הגישה שלך"

"אני יודעת"

נכנסנו בדלת ושמעתי דיבורים וקולות צחוק והרחתי גם הרבה סוגים של אוכל. אבל הרבה.

"היי חבר'ה! תכירו: זואי"

"היי אנשים, מה קורה? אני חדשה בעיר "

"את הציידת ההיא, שרוכבת על סוסים עם הכלב הנחמד?" הבחור משמאלי שאל

"כן והיא גם המוטבעת שלי. אז להתנהג אליה יפה, ברור?"

קולות של הסכמה נשמעו מכל עבר. בבית היו לערכתי 20-25 איש. ראיתי גם בנים וגם בנות ולאחר זמן מה של הכרות הבנתי שחלק מהבנות או שחברות בלהקה או שסתם מוטבעות על אנשי הזאב, כמוני. פגשתי גם כמה בנות שהן גם מוטבעות וגם אנשות זאב- זה היה מגניב כי לא כלכך הרבה נשים מצליחות לעבור את האתגר הפיזי של אנשי הזאב ומתות בשינוי צורה הראשון שלהן. הבנתי גם שהלהקה היתה מורכבת בתחילה מכמה להקות קטנות ואז הן פשוט התאחדו ובחרו את סת' כמנהיג אחרי שהוא הביס בקרב עד מוות את האלפות של הלהקות הקודמות. הבנתי גם שכאשר היו להקות קטנות היו פורצים הרבה ריבים והם היו הורגים אחד את השני בלי מחילה, עד האחדה.

ישבתי עם הלהקה שעות ונהנתי איתם הרבה, אבל אז סבתא שלי התקשרה אליי והזכירה לי שאני גם ספורטאית ושיש לי מחוייביות קודמות לכיף.

"היי סת', אני צריכה ללכת לאימון... תקפיץ אותי?"

"מה כבר? אבל רק הגעת לא מזמן" אחד מחברי הלהקה אמר בקול עצוב.

"אל תידאג הוגו,אבוא לבקר הרבה" עניתי ופרעתי את שערו השחור של הוגו.

אחרי האימון שלי על ג'אם שנמשך הרבה יותר מהרגיל עפ''י שירד שלג הלכתי הביתה להתקלח ולאכול ארוחה חמה תוצרת סבתא. "היי מה יש לאכול סבתא? אני גוועת, היי מנטה, גם אני התגעגעתי אלייך כן חמוד, די די זה מספיק קפיצות עליי. תודה חמוד, ילד טוב!" הורדתי מעצמי את מנטה שקפץ עליי ברגע שנכנסתי בדלת. סבתא שלי הייתה במטבח, קוראת את העיתון.

" זואי מותק, יש לי בשבילך משימת צייד "

סבתא וסבא שלי ידעו על היותי ציידת ותמכו בי, כי מי יתפור לי את הפצעים אחרי הקרבות שלי? מנטה?

"אני מקשיבה" התיישבתי והתחלתי לאכול את האוכל שהיה מונח בשבילי על השיש.

"שמעתי היום פטפוטים של השדים שיש בקרבת מקום עוגי הרים, והרבה מהם.הם עושי צרות, אז תפטרי מהם." סבתא שלי היא בן אדם נחמד עד שזה מגיע לעושי צרות לא אנושיים, והעובדה שהיא מכשפה מאוד עוזרת לי במציאת בעיות בעולם העל טיבעי כי היא תמיד מדברת עם השדים שלה על הכול והם מעדכנים אותה. היא הסבירה לי שיש סוגים רבים של שדים, אבל הסוג שלה הוא הסוג הטוב. אני באמת מקווה שהיא יודעת לשלוט עליהם טוב כי פגשתי אותם רק פעם אחת והם נראים לי עושי צרות למדי, אבל זה כבר סיפור ליום אחר כשאני לא יוצאת לרדוף אחרי עוגים בלילה.