אני אוהבת את BTS. גיליתי שהם עורכים תחרות קטנה עם פרס גדול. נכנסתי לתחרות סתם כי אני סקרנית. בחיים לא חשבתי ש... לא משנה, כנראה שפשוט היה לי מזל.
.
.
.
.
הסיפור והפאנפיק הראשון שלי.
16+ לפעמים
מקווה שמי שקורא יהנה מזה
כל הזכויות שמורות לי וכו'
בדרך למלון אני חושבת לעצמי שבחיים לא זיכיתי בהגרלות עם פרסים שווים. בקושי בגומיות לשיער הייתי זוכה... אז כרטיסי טיסה! חבל שנועה לא איתי היא ממש הייתה נהנת פה.. אני רוצה לספוג כמה שיותר, שאני אצלם לה ואולי נלך ביחד יום אחד.
זה מרגיש לא אמיתי בכלל להיות פה, כאילו שמישהו כותב עליי סיפור או משהו...לפחות אני אהנה מזה.
האישה, המארחת שלנו, שלא טרחתי אפילו לזכור את שמה, כן זה נשמע מזלזל, אבל השמות שלהם קשים לזכירה... כל הדרך דיברה על מה שרואים בדרך.
שמות של העיירות והמקומות ועל כך שהם מרוצים שהגענו במזג אוויר מושלם לטיולים, שהם תכננו את התחרות כך שהמנצח יגיע למזג אוויר חמים שזה לא המזג האוויר הרגיל בקוריאה... בלה בלה בלה...
אני התעניינתי יותר בנוף המהפנט. נדהמתי מכמה שכל כך נקי אין דבר כזה זבל זרוק ככה ברנדומליות, והעצים הצבעוניים, ועם זאת יש משהו מאוד מעושה ומתכתי, ומאוד שונה מישראל שהיא יותר מדברית ונראת אנושית, אם הבנתם את הכוונה.
כל הדרך היא לא הפסיקה לחפור. ונזכרתי איך אני ונועה דברנו לפני הנסיעה כבר מה לאן נלך ומה בא לנו לעשות.
נועה מכירה כל מיני חנויות ומגניבות ומקומות משגעים ואמרנו שנלך לזה, כנראה שאצטרך ללכת לבד, אבל הכי עניין אותי משהו שראינו בגוגל, שיש שירות שבו בחור קוריאני חתיך עושה סיור פרטי בקוריאה קוראים לזה "Oppa" נראה לי. נשמע מושלםם
מרחוק אני מבחינה במבנה גדול ויפה בסגנון מודרני מתגלה מבין העצים ככל שאנחנו מתקרבים, האמת שזה די דומה לגבעות של הוליווד. אולי זה מלון בוטיק כזה רחוק ובלי הרבה אורחים..האמת מלחיץ קצת.. רואים בריכה גדולה ויפה מול הכניסה, מיקום מוזר לבריכה כי בדרך זה מאחור לא?
"הגענו ליעד" כך אמרה האישה.
הנהג עצר בשביל הכניסה אני לא רואה בסביבה תחנת אוטובוס, בטח אצטרך לקחת מונית לכל מקום, אבל זה על חשבונם אז מה אכפת לי..
בחניה ליד הכניסה יש רק רכב אחד וגדול כמו סוג של וואן. אין אנשים בחוץ או עוד דברים.
המארחת ירדה ומסמנת לי לבוא אחריה, מלווה אותי בזמן שהנהג מוציא את המזוודות שלי מהרכב. אני אני מביטה מסביבי ומנסה לעכל הכל. בפתח הכניסה למלון האישה עוצרת ומסתובבת אליי מחוכיית כולה עד שלא רואים לה את העיניים כלל "ברוכה הבאה לאחוזה של BTS !"
וואט דה פאק?! פרד'ן??
"שמעתי נכון? את אומרת שפה גרים bts??" אני לא מאמינה בשיט. האישה ממשיכה, "כן זה נכון, אלו המגורים של הלהקה הכי מפורסמת בקוריאה- BTS . בזמן הקרוב את הולכת לבלות איתם".
אומיידאג זה.. וואו.. לא ציפיתי לזה בכלל. והיא ממשיכה "השהייה תהיה באחוזה עם הלהקה, אלא אם כן תעדיפי לקחת מלון". אין מצבב..
לא יכולה להסדיר את ההתרגשות בפני "זה בסדר, נראה לי שאני רוצה להשאר פה" מנסה לשמור על נונשלטיות.
"נהדר" היא אומרת ושולפת לי כמה דפים מהתיק שלה, "אני צריכה שתחתמי לי כאן על מסמך שאומר שאת מסכימה להופיע בטלויזיה כי מצלמות ילוו אתכם באור יום כשתצאו מחוץ לאחוזה. סידרנו לך תקציב שצריך להספיק לכל ההוצאות בשפע. כולל בזבוזים ומתנות".
אני חותמת לה על המסמך כי לא אכפת לי להופיע בטלויזיה "תודה רבה לכם" אני קדה מהר.
"את בטח רוצה לפגוש אותם כבר, אני בואי איתי" אני הולכת אחריה כמו עיוורת. לא מאמינה שאני אשכרה הולכת לפגוש אותם.
לחוצה מוות, האישה נעמדת מול דלת הכניסה ופותחת אותה לאט, "בנים בואו לראות את הזוכה שלנו" הלב שלי על מאתיים, בראש מיליון מחשבות וחששות שאין לי זמן לחשוב עליהן מתרוצצות לי. אבל אני בעיקר נרגשת.
מי היה חושב שפרס של תחרות מסכנה יהיה לבלות ולגור עם הלהקה הקוריאנית הכי מצליחה בעולם. לא התכוננתי נפשית.
קצת רועדת אני נכנסת לפניה.
הבנים ירדו מכיוון המדרגות
..
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
