לנשום

פרק 1

"Asmile is acurve that sets everything straight"

זה הזוי שמקרה אחד יכול להפוך לך את החיים מקצה לקצה , אתה יכול להיות הבנאדם הכי שמח ומאושר שבעולם ואז להפוך לבנאדם הכי עצוב ודיכאוני שיש , או ההפך .

אני הייתי מאושרת באמת היה לי בן זוג מדהים שאהב תמך ואפילו הציע נישואים , היו לי חלומות ותוכניות שרק חיכו להתגשם הכל היה כל כך מושלם ויציב בחיי עד אותו יום מזודרג , החיים באמת משונים ביום אחד יהיה לך את כל מה שאתה צריך ויום אחרי כלום פשוט כלום ,

אני מחזיקה את המפתחות לסטודיו שלי ואיך שאני פותחת הריח המוכר של הצבעים הגבס והחומרים מכה בי וזה ישירות מעלה חיוך גדול על הפנים. הדבר היחיד שמחזיק אותי עוד שפויה זאת הגלריה לאמנות שלי , האומנות והציור זה מה שעזר לי בתקופה הכי חשוכה בחיים שלי . כשאתה מחזיק עיפרון ומתחיל לצייר אתה ישירות מוציא את הרגשות שלך על הדף . ציור זה כמו פסיכולוג, אתה פורק שעות על גבי שעות את מה שבלב שלך . אבל להבדיל מפסיכולוג ציור לא יכול לתת לך עצה , ציור יתן לך נחת ושקט וסיפוק.

אני מחזיקה כוס הקפה שלי מביטה על הנוף שמולי טיילת תל אביב והחוף , למרות שאני תל אביבית אבל אנחנו התל אביבים מצחיקים באמת חיים במין אגדה כזאת בועה וורודה אנשים מסימיים עבודה ואחר כך הולכים לחוף לשחק מטקות חלק מתאמן על החוף חלק עושה יוגה כאילו שאין לנו דאגות בחיים , אבל אני אוהבת את העיר הזאת היא מלאה באנרגיות חיוביות וזאת הסיבה שחזרתי אליה אחרי שנים שלא הייתי בה .

" דניאל את פה " קול קטע את בהייתי בנוף , נכנסתי מהמרפסת לגלריה וירדתי במדרגות למטה , " כן אני פה" .
" חשבתי שאת לא תהיה פה היום , את יודעת זה יום ההזכרה שלו "  , עומר אחי הגדול אמר בחשש כאילו הוא אומר את המילה האסורה , חייכתי אליו חיוך עייף ,
" בדיוק באתי לצאת "  נאנחתי בעצב , היום המזודרג שבא בכל שנה כדי להזכיר לי כמה אומללה אני .

" היי קטנה חייכי הוא בטח לא יהיה מרוצה אם תהיי עצובה כל היום "  עומר ניסה לעודד אותי , חייכתי אליו ובאתי לצאת אבל הוא עצר אותי , "אני יודע שזה לא הזמן המתאים אבל היום יש אורחים חשובים ואימא רוצה שתהיי" הוא אמר בעדינות , נאנחתי שוב פעם כי אין לי חשק להתעסק עם אנשים דווקא ביום הזה ובטח שלא להיות נחמדה , הינהנתי עם הראש לא רוצה לדבר ויצאתי מהגלריה לכיוון הרכב שלי .

אני עומד מול הקבר שלו ומחזיקה בידי את הפרחים שהוא הכי אוהב פרחי יסמין הוא תמיד היה מביא לי אותם בכל יום שישי , אני מתכופפת ומנקה את המצבה שלו ,
" אני מתגעגעת אליך אלמוג , זה פאקינג קשה כל יום לזייף חיוך ולזייף שגרה נמאס להגיד שאני בסדר , אני הפכתי לבנאדם אומלל ובודד שאין לו יותר בשביל מה להתעורר , אני מתגעגעת לימי שלישי הינו טוחנים גלידה ואיך לא הייתי מכריחה אותך לצפות בקומדיה רומנטית כמו כל בחורה טיפוסית "  מחיתי את הדמעות שירדו , ולקחתי נשימה עמוקה , " ואתה יודע מה שהכי קשה שאני אשמה בזה אלמוג לא הייתי צריכה לתת לך לצאת מהבית באותו יום הייתי צריכה להתעקש שתישאר , אבל כמו מטומטמת נתתי לך ללכת אם לא אותו יום היינו עכשיו נישואים עם משפחה שתמיד חלמנו להקים תמיד רצית ילדה שדומה לי ואני הייתי רוצה ילד שדומה לך , למה אנחנו אה אלמוג " , שאלתי אותו למרות שידעתי שהוא לא יחזיר לי תשובה אלוהים כמה שאני שונאת את זה נמאס לי לבכות נמאס לי שהוא לא כאן .