מה הוא עושה כאן זה אירוע פרטי שלי ולא זכור לי שהזמנתי אותו , ההורים שלי מתקדמים איתו בחיוך , " אני מסכים איתך" אבא שלי סיים את השיחה הקצרה ביניהם וישר מבטו אלי , " נו מה אתה חושב על האומנות של הקטנה שלנו" אבא שאל אותו כאילו שדעתו חשובה או מעניינת התאפקתי כל כך לא לגלגל את העיניים הוא חייך חצי חיוך והסתכל סביבו ," ללא ספק מר לוי לא טעית כשאמרת שהיא כישרון מהלך וזה רק מחזק את ההחלטה שלי לגבי העסקה " .
לא הבנתי על איזה עסקה הוא מדבר , הסתכלתי על אבא שלי במבט מבולבל הוא חייך אלי את החיוך המרגיע שלו ואז פנה לסער , " הגיע הזמן שנספר לה לא" אבא המשיך לחייך וסער הינהן בראשו מסמן לאבא שלי שהוא יבשר את הבשורה הלא ידועה , " אז דניאלי כפי שאת יודעת אנחנו כבר שותפים עסקיים ואנחנו עומדים להתרחב מה שאומר שנפתח מקומות חדשים ואני וסער החלטנו שאת תהיי אחראים על הציורים והתמונות שהם חלק מהעיצוב של המשרדים " אבא סיים לבשר את הבשורה שאת האמת לא כל כך הייתי שמחה לקבל אותה זה אומר שאצטרך לפגוש אותו עוד ולי זה לא מתאים .
אבל אני לא יכולה להעמיד את אבא שלי שמתגאה בי ומאמין בי במצב הזה של סירוב , חייכתי חיוך שניסיתי מאוד להחביא את הזיוף מאחוריו , " אני אשמח " ישרתי את מבטי לאבא והוא כתגובה חיבק אותי חיבוק צצדי , " טוב אז אם כך אני משאיר אותכם לשוחח על הפרטים " וכל כך רציתי שהאדמה תבלע אותי על כך שהוא משאיר אותי לבד עם הגוש ההתנשאות שמולי .
" את יודעת שלא יפה לשקר " הוא הראשון לדבר , התעלמתי ממנו ובאתי ללכת כי אני לא רואה פה שום שיחה או שייח מעניין חוץ מעקיצות, " את לא חושבת שאת מרשה לעצמך יותר מידי" הוא שוב פעם פנה אלי הסתובבתי אליו והסתכלתי עליו במבט מבולבל , " מהרגע שפגשתי אותך פגשתי בנאדם גס רוח לא מכבד וחושב שכל העולם אשם בבעיות שלו , אז בואי אני אסביר לך משהו אל תתני לעצמך יותר מידי במה אם את לא רוצה את העבודה הזאת אז פשוט תהיי ישירה ותגידי כי יש הרבה מאוד אומנים שהיו קופצים על ההזדמנות לקבל את הקרדיט לתלות את היצירות שלהם במשרדים כל כך חשובים ומוערכים שזה מה שיקדם אותם אבל לבוא ולהפנות את הגב זה ממש לא בא בחשבון " הוא סיים דבריו ובא ללכת אבל אז שוב פעם הסתובב " ותעשי טובה תפסיקי לזייף " הוא הלך והשאיר אותי בשוק איך הוא מעז לדבר אלי בצורה הזאת הוא לא יבין מה הבעיות שלי .
סער אסולין הוא הבנאדם הכי יהיר גס רוח משפיל וחסר רגשות שהכרתי , הוא אפילו לא יודע מה אני עברתי ועוד מעיז להגיד לי להפסיק לזייף מה הוא מבין בכלל , את הכאב שאני חשה בכל יום את הדחף לחפש משהו שיגרום לי להמשיך לחיות ולהרגיש שיש על מה להילחם הוא לא מבין כלום .
אחרי שהתערוכה נגמרה אני נסעתי לבית שלי מותשת ובעיקר מסופקת מכמות המכירות שהייתה ובכללי זה באמת עושה לי טוב לראות אנשים שבאמת מעונינים האומנות שלי הרי בשבילי זה לה סתם ציור זה רגש שאני בוחרת להביע לא במילים אלה בציורים ולראות אנשים שואלים לגבי האומנות שלי ורוכשים את זה , מבחינתי עשיתי את שלי .
YOU ARE READING
לנשום
Romanceאני מרגישה שאני רצה במסדרון שאין לו סוף , לא משנה כמה שארוץ אפילו יותר מהר הוא לא נגמר אבל אני מזכירה לעצמי לא לשכוח ל נ ש ו ם !
