Truth

האגם הסודי

מה?צעקתי על אמא שכשנכנסנו לבית את לא יכולה לעשות לנו את זה אמרתי בכעס כן ישלנו כאן חיים דבר שאת לא מכירה כי אף פעם לא חווית דבר כזה אמר תומאס,תקשיבו לי טוב עוד שעה המטוס יוצא תתחילו לארוז מזוודות היא אמרה והלכה לחדרה,אנחנו לא יכולים לעזוב פה ולהשאיר את הכל פה יש לנו חיים נולדנו פה ופה נמות אמר תומאס כן לא נעזוב אם אמא רוצה לעזוב שתעזובב,אנחנו נשארים פתאום שמענו דלת נפתחת ואמא החלה להיכס ללחץ ולזרז אותנו ״קדימה תתארגנו אין זמן״ אמרה אמא
אנחנו לא עוזבים אמא,קמרון אמר ואמא קפאה במקום מה זאת אומרת אין לנו למה להישאר כל הסבל נמצא פה הכאב אנחנו נעבור למקום אחר ושם נתחיל חיים.....,קמרון קטע את אמא ואמר ״יואוווו הבננו כמה פעמים אפשר לחזור על אותו משפט נתחיל חיים חדשים הוא חיקה את אמא והיה עצבני אולי הסבל שלך הכאב שלך אבל לא שלנו אנחנו לא קשורים אפילו לא נתת לנו זמן להיפרד״.
אתם יודעים מה,אתם צודקים אמא אמרה והיינו מופתעים אני נותנת לכם יום שלם להיפרד כמו שצריך לא יותר.
התקשרתי לגיב ואמה ואמרתי להם שיבואו דחוף לאגם הסודי הם לא הבינו למה הייתי שם וחיכיתי להם 10 דקות בסוף הם באו
ישבנו על הדשא ופשוט התחלתי לבכות,אתם זוכרים את איך גילנו את ״האגם הסודי״?שאלתי בוכה,כן גייב ענה שהיינו קטנים רצינו לברוח מהבית בכנו אוכל והכול ואז ברחנו בסופו של דבר הגענו לפה וקראנו לזה ״האגם הסודי״ כן אמרה אמה אני גם זוכרת למה קראנו לו בשם זה למה שאלתי?
חחח צחקה אמה ישבנו בדיוק לה וחשבנו עעל שם עד שגייב זרק משהו פשוט הוא אמר״זה אגם וזה סודי כי רק אנחנו יודעים עליו אז נקרא לו ״האגם הסודי״
חחחחח יפה שאת זוכרת גייב אמר
היי רוז למה את בוכה שאלה אמה אני לא יודעת איך להגיד לכם את זה את מה??שאל גייב אנ...אנ...אניייי....נו כבר דברי פשוט תגידי את זה אמר גייב טוב אמרתי ונתאפסתי על עצמי אני עוזבת אמא שלי מכריחה אותנו אותנו?שאלה אמה כן גם קמרון עוזב אמרתי למרות שידעתי שהיא התכוונה לתומאס וחשדתי שמתרחש ביניהם משהו גם תומאס עוזב,?היא שאלה כן כולנו
המשטרה חושבת שאבא מת אז......
טוב אסור להתייאש גייב אמר יש פייסבוק וידאו צ׳אט אנחנו נתראה מראה אחד את השנייה ואפילו נבוא לבקר לאן אתם נוסעים הוא שאל די רחוק עניתי והשפלתי מבט אנחנו נוסעים ל...
תראו אם אנחנו כרגע באוסטריה אז אנחנו נוסעים לניו זילנד תחשבו לבד אמרתי ....
וואו זה די רחוק גייב אמר בסדר אבל שחכתם משהו אמה אמרה מה גייב ענה לה אנחנו בחופש אז נוכח לבוא לכמה ימים יואו טוב שהזכרת לי שמחתי והתחבקנו כולנו.
כעבור יום~
אתם מוכנים שאלה אמא כן ענינו ונפרדנו ברגעים אחרונים מהחברים,טוב בואו לא נעשה את זה יותר קשה אמרה אמה צודקת אנחנו לא נסתכל על איך אתם עוזבים הוא אמר בעצב ושתיהם הסתובבו ונסענו מהר,כשעלינו למטוס אמא סיפרה לנו שהיא רשמה אותנו לבית ספר וכבר קנתה בית,למעשה היא ירשה אותו כי זה היה שייך לסבא היא גם סיפרה שהיא מכירה שם מלא מלא חברים ובעיקר סיפרה סיפרה על כמה היא מאושרת שאנחנו עוברים ,אבל למעשה כולנו נרדמנו~
כול הנוסעים מתבקשים לחגור חגורות בטיחות המטוס עומד לנחות שמעתי את הטייס אומר ומיהרתי לשים את החגורת בטיחות,
הגענו לבית,אנא אמרה זה בית קמרון שאל זאת אחוזה מהאגדות הוא אמר והתלהב וכמראה שכח מהכול
סרקנו את הבית וכול אחד התנפל על חדר ורק לי נשאר החדר הענק בגודל של שלושה חדרי מלון הם יודעים שאני שונאת חדרים ענקיים ואין לי מה לעשות בהם אז עשיתי שינוי קטן טוב גדול אבל לא משנה לאחר ה״שינוי״ אמא אמרה לי לזרוק את הזבל כי עוד לא שכרה עובדים היא לא הסבירה לי איפה זה חשבתי שאני אצא ואראה את הפח אז עשיתי סיבובים סביב האחוזה ולא הבנתי איפה אני עד
שהתקדם לעברי בחור חמוד שנראה בגילו חייכתי אליו כמו סתומה והתקדמתי לעברו עד שראיתי שעיניו נפתחו כאילו ראה מפלצת ואז קרתה לי הפאדיחה נפלתי למזרקה הסתיצה שהייתה תקועה באמצע הרחוב הוא בא להושיט לי יד וקמתי הוא שאל איך קוראים לי עניתי לו ששמי רוז ומה שמך שאלתי מחייכת שמי הוא לוגאן הוא חייך ושמתי לב שיש לו עיין אחת כחולה והשנייה בצבע תכלת עדין נבהלתי....