-לואי-
פקחתי את עיניי ליום חדש, החדר היה חשוך אך פיסת אור חדרה לתוכו דרך התריסים.
הבטתי מסביב למיטה, ראיתי את הארי ישן לידי, הוא נראה כמו מלאך קטן.
השמיכה כיסתה את פלג גופו התחתון בלבד.
המשכתי להסתכל סביב החדר, אני נמצא אצלו בחדר וראשי אחוז כאב.
לעזאזל מה קרה אתמול?
אני כרגע מנסה שלא לחשוב על כלום.
לפתע נשמע קול רטט מהטלפון הנייד שלי.
שלחתי את יידי לכיוונו ומהטלפון קפצה הודעה קצרה.
'לואי תגיע אל הבית שלך בדחיפות, דוד הוראס'
מעניין מה קרה פתאום...
"הארי?"
הנחתי את יידי על חזהו החם וחיבקתי אותו
"המממ?"
"אני צריך להגיע הביתה, יש חדשות לגביי מה שקרה"
"אוקי סאנשיין נתארגן ונלך"
הוא מלמל עוטף אותי בחיבוקו ומיד מתנתק מהחיבוק.
אני מביט בו קם ופוסע לחדר האמבטיה, שומע את ברז המים נפתח.
במוחי עלתה המחשבה של מה קרה? מה כל כך דחוף לדוד הוראס לשלוח לי הודעה ככה פתאום.
אני הולך לחדרי להתלבש.
מניח על עצמי קפוצון ירוק בהיר, בגוון העיניים של הארי וסקיני.
"נצא?"
שמעתי אותו מאחורי והנהנתי, לקחתי את ידו וייצאנו לדרך.
הנסיעה עברה בשקט, למעט הרדיו שפועל ברקע.
אני והארי לא דיברנו כמעט על מה שקרה אתמול.
"הארי?"
"מממ כן סאנשיין?"
אני מתחיל לאהוב את הכינוי הזה.
הוא מביט לעברו של הכביש וחיוך קטן מציץ על שפתיו חושף במעט את גומתו.
"מה קרה אתמול?"
"עזוב את אתמול בייבי, הכי חשוב שאנחנו ביחד, לא?"
"צודק"
סיכמתי את השיחה הקצרה הזאת בחיוך.
לפתע הארי חנה מול הבית השרוף שמעלה בי דברים מהעבר, אני מסדר את נשימותי ויוצא מהרכב לאחר הארי, בעודנו מתקרבים למקום הארי מצמיד אותי אליו, שומר עליי.
הדרך הקצרה לכניסתו של הבית מעבירה בי צמרמורות.
אנחנו נכנסים לפתח הבית צופים בדוד הוראס ואישתו ההריונית אמילי ומולם שני שוטרים.
"הו לואי טוב שהגעת, ומי זה?"
"זה הארי"
אני מחייך אליהם והארי כהרגלו לוחץ להם את ידיהם
"שמעתי עליכם המון מלואי"
לפתע קוטע אותו אחד השוטרים.
"משפחת טומלינסון, אני מניח שאתם לא יודעים למה קראנו לכם לכאן.
עשינו בתחנה תחקיר והגענו למסקנה שהבית לא נשרף בטעות"
דוד הוראס היה לחוץ, שפתיו התייבשו ומבטו קודר לעבר השוטרים.
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שמישהו ניסה להתנקש בכם, משפחת טומלינסון"
הארי הביט בי בחשש, הוא לחש לי באוזן שהכל יהיה בסדר.
"אתם יודעים מי זה?"
דוד הוראס שאל שוב ואחד השוטרים הניד לשלילה.
"המקרה עדיין בחקירה אנחנו מבטיחים למצוא את מי שעשה את המעשה הנתעב הזה וחיסל משפחה שלמה.
הדבר היחידי שאנחנו יכולים להגיד לכם שהבן אדם לא יפסיק עד שכל המשפחה- "
באותו רגע לא יכולתי לעמוד בזה, לא יכולתי לשמוע את המשך המשפט ויצאתי מהבית.
פורץ בבכי כמו ילד קטן.
"לואי!"
הארי ייצא אחרי והחזיק בידי, משך אותי וחיבק אותי חיבוק חם.
"היי תסתכל עליי.
בבקשה סאנשיין תסתכל עליי"
הבטתי בעיניו הירוקות.
"אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר, אני אשמור עלייך.
אף אחד לא ייפגע בך שאני פה איתך אתה שומע אותי?"
הנהנתי לחיוב, ועדיין מביט בו כמו שהוא ביקש.
הוא שוב משך אותי לחיבוק, מלטף את שיערי.
"אני אשמור עלייך לואי, תמיד"
לא יודעת מה פתאום קרה שאני יושבת וכותבת עוד פרק.
אני רואה שיש המון שקוראים את הפאנפיקים הישנים שלי ועדיין אוהבים אותם,
אם יש לכם שאלות עליי, על "ההפסקה" במכראות מהוואטפד, ומה קורה כרגע עם הכתיבה, אתם מוזמנים לשאול בתגובות ואני אענה.
❤
YOU ARE READING
Fire Louis, Fire! - Larry Stylinson
Fanfiction"שריפה לואי! שריפה!" "מ-מה?" "לואי תברח עכשיו!" ----------------- ⚠אזהרות⚠ *הפאנפיק מכיל: תכניים מינים ובוטים* *ייתעדכן מידי פעם* ❤תודה ל@another4world על הקאבר❤
