השעה כבר מאוחרת, בערך 3 לפנות בוקר ואני עדיין לא מצליח להירדם מאירועי הצהריים. אני מתהפך מצד לצד במיטה, שוכב לצד הארי. אני מרגיש מוגן כשאני איתו, אבל עדיין. אני מפחד. "סאנשיין?" אני שומע את קולו של הארי ומסתובב שוב לכיוונו, קולו צרוד. "הכל בסדר?" הוא שואל אותי ומביט בי, עיניו חצי פתוחות. "כ-כן כן, סליחה שהערתי אותך." ממלמלתי והוא נאנח, מצמיד אותי אליו ועוטף אותי בגופו. "בבקשה אל תשקר לי, עכשיו תנסה לישון מלאך" הוא ממלמל, יודע שהכל אצלי לא בסדר. "אני לא מצליח להירדם, אתה יכול לשיר לי?" "מ-מה? לואי..." "בבקשה." לחשתי לו והוא הנהן בתבוסה. הוא התחיל לשיר לי שיר שאני לא מכיר, אבל לא אכפת לי. קולו הצרוד השתלב יפה בשירתו. מיד לאחר מכן הוא השתקק, ונשק למצחי. נרדמתי.
קמתי למחרת בבוקר בחיוך, מצפה לראות את הארי ישן לידי במיטה אבל הוא נעלם. "הארי?" יצאתי מהמיטה מתקדם לכיוון המטבח בחשש. הארי עומד עם הגב אליי, לגופו בוקסר בלבד בצבע שחור, הלכתי וחיבקתי אותו מאחור, הוא מיד הסתובב אליי וחייך. "בוקר טוב סאנשיין." לצידו היה ארגז בגודל קטן סגור, עליו כתוב 'לא לפתוח' "מה יש בפנים?" הארי לקח את הארגז והניח אותו למעלה. "שום דבר מיוחד בייבי" "מה אתה מסתיר ממני?" "אני מבטיח לך. זה שום דבר, עכשיו תתארגן ונצא בסדר?" הנהנתי בחיוב והלכתי להתלבש. פתחתי את הארון והוצאתי ממנו חולצת 'אדידס' לבנה וסקיני וחוזר בחזרה למטבח, מביט לרגע בארגז ההוא ממקודם שנפתח לרגע אך לא יחסתי לזה חשיבות. התפלאתי לראות את הארי כבר לבוש וחייכתי. הוא תפס ביד ולקח אותי לרכב והחל לנסוע, שתקתי אבל לא רציתי לשאול את הארי לאן נוסעים בתקווה שזה משהו רומנטי.
הרכב עצר מיד לאחר כ30 דקות, יצאנו ביחד מהרכב.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"וואו" חייכתי והתקדמתי לעבר מפת השולחן הלבנה שהונחה על הדשא, צדקתי זה רומנטי. "חשבתי קצת לגוון." הוא גיחך והתיישב איתי על המפה, מוזג לנו מהיין. "זה מדהים" הארי שתק וחייך, שתה קצת מהיין ונשכב עת המחצלת ואני לידו. "אתה יודע..." הוא התחיל להגיד והביט בי. "למרות שלא...לא הכרנו הרבה זמן מאז... שאספתי אותך מהיער, אני מרגיש כאילו אני איתך שנים." הוא גיחך ונישק את שפתיי בעדינות.
"תראו את מי אני רואה כאן." לפתע שמעתי קול של גבר, ומיד התיישבתי והסתובבתי לכיוונו, היה לבוש שחורים ומסכה על פניו, הוא מחזיק באקדח. "ה-הארי..." לחשתי בפחד, הארי הסתובב גם ומיד נעמד מלפניי. "לואי טומלינסון... בדיוק מי שחיפשתי." הוא אמר וגיחך, טוען את האקדח. זה הבחור שרוצה להתנקש בי. "תתרחק" הארי אמר ונהם. "ומה תעשה לי, תירה בי בבקבוק יין?" הוא לעג לו. "המממ לא בדיוק" הארי גיחך ושלף אקדח מכיסו. "מ-מה מאיפה יש לך אקדח הארי?" הארי שתק, ברור שהוא שמע את השאלה שלי אך הוא הביט בבחור הלבוש שחורים וכיוון את אקדחו אליו. "תעוף מפה או שתקבל כדור בראש." עיניו של הארי ננעצו בבחור בעל המסכה והבחור הסתכל עליי ועל הארי והרים את ידיו בזלזול. "לא ידעתי ששכרת שומר ראש טומלינסון." "אני לא יודע מי אתה!" "אתה לא צריך לדעת, פעם הבאה אני אדאג שתהיה לבד." הוא ברח משם בריצה ומיד הארי הכניס את האקדח ומשך את ידיי אליו, מחבק אותי ומסתכל לכל כיוון. "בוא נעוף מפה." "אבל רגע הדב-" "אמרתי עכשיו!" הוא משך אותי לכיוון האוטו. מיד אחרי שנכנסנו הוא הביט בי בדאגה ומלטף את ידיי. "נפגעת סאנשיין?" "ל-לא לא, הכל בסדר" ממלמלתי והסתכלתי עליו, הוא הטיח אגרוף בהגה. "ה-הארי מספיק!" "אני לא הייתי מוכן שיפגעו בך! , אלוהים זה היה יכול להיגמר אחרת" הוא אמר ומיד שתק. הארי הניע את האוטו ונסע. הוא צדק, אם לא הוא זה באמת היה נגמר אחרת.
