הנערה שעמדה מולי הייתה כחושה, והשיער הירוק הקצר שלה הסתלסל בחן מאחורי אוזניה, אך היא לא נראתה כמו האדם שישב ויסדר אותו. העיניים שלה, שהיו סגולות, כמעט שלא כדרך הטבע, בהקו בשעשוע לא מובן כשאמרה: ״שלום. אני סופי. החברים שלי קוראים לי סנייק. האויבים שלי קוראים לי מוות.״ היא קדה קידה בעודה מחייכת בלעג. אתם יכולים לקרוא לי סנייק.״ היא שילבה את זרועותיה. ״עכשיו, מה אתם רוצים?״
🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀🍀
היא לא משום סיפור שאני כותבת, שום ספר שאני קוראת, שום סדרה שאני רואה. אבל אני מתה עליה בלי סיבה :) היא פשוט הופיעה לי בראש באמצע חוג מבוכים ודרקונים :)
המשך יום מיאו :)
