מתנת יום ההולדת של מולי

ההופעה

מולי מאוד התרגשה ככל שהקונצרט הלך והתקרב. זאת הולכת להיות הפעם הראשונה שהיא תראה את הזמרת המועדפת עליה בהופעה חיה. הקונצרט התקיים בהמפשיר, אז הם התעתקו לשם. היו שם טונות של אנשים, קהל מלא. כל הכרטיסים נמכרו, כמו תמיד.  עברו כמה דקות עד שקוסם בגיל העמידה עם שיער שחור מתולתל ועיניים מהפנטות בצבע דבש הגיע אל הבמה, הגלימה הסגולה הארוכה שלו נגררת מאחוריו על הרצפה.

"עכשיו, הרגע שכולכם חיכיתם לו, הופעה חיה של הדיווה המרהיבה, המכשפה המזמרת המופלאה: סלסטינה וורבק!" הוא שאג.

במרכז הבמה סלסטינה וורבק הופיעה משום מקום. היא מיד החלה לשיר. "אתה חושב שאתה קוסם טוב, לכדת אותי תחת הכישוף שלך..." היא התחילה לשיר את 'גנבת את הקדרה שלי, אך לא את ליבי'.

קדרות רבות התעופפו על רחבי הבמה מעל הראש שלה, יורות ניצוצות אדומים בצורה של לבבות. "וואו, זה יפהפה." מולי אמרה, מהופנטת, הידיים שלה על הלחיים. 

"שלום לכולם! תודה שהגעתם לקונצרט המופלא שלי, אני מקווה שיהיה לכם כיף!" סלסטינה קראה אחרי שהשיר הסתיים. "עכשיו תתכוננו לשיר נוסף!" הבאנשיות, רקדניות הליווי של סלסטינה התחילו לרקוד ברגע שהיא חזרה לשיר. זה היה השיר 'כישפת לי את הלב'. שוב, היו זיקוקי לבבות בכל הבמה. "...בייב, כישפת לי את הלב ישירות מתוכי! ישירות מתוכי!" היא סיימה לשיר.

ארתור לא נהנה מהמופע, בניגוד למולי שהוא לא היה בטוח מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא ראה אותה כל כך נרגשת. "היא בטח הולכת לשיר קדרה מלאה אהבה לוהטת עכשיו!" מולי צייצה.

"יש לי קדרה מלאה באהבה לוהטת
וזה מבעבע בשבילך!
תגידו אינסנדיו, אבל הכישוף הזה לא חם
כמו הרקיחה המכושפת המיוחדת שלי!"

"זוכר שהקשבנו לשיר הזה ורקדנו לצליליו כשהיינו בני שמונה עשרה?" מולי שאלה את ארתור בקול נוסטלגי. 

"כן, כל כך הרבה זמן עבר מאז." ארתור אמר לה.

"זה היה לפני המון זמן, עכשיו אנחנו נהיה סבא וסבתא בקרוב." מולי חייכה.

"אנחנו מזדקנים." ארתור נאנח.

"זה נכון, אבל אנחנו עדיין מספיק צעירים כדי לרקוד לצלילי השיר הזה." מולי הציעה. ארתור הנהן (אבל לא בלב שלם) וכרך את זרועותיו סביב מולי בזמן שהם התחילו לרקוד באיטיות. 

"הו, בוא תבחש לי בקדרה,
תבחש לאט, בנחת,
שיקוי לוהט ומהביל
נרקח הלילה יחד."