סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

ארוחת ערב🧆

נ.מ אפולו 😎

אני חייב להגיד את זה, אנשים פשוט אוהבים לעצבן אותי, זה כאילו ממש נהייה תחביב של אנשים/יצורים/ישויות (שלא תעלבו לי פה, ותחליטו גם לעצבן אותי) כאילו ברצינות עובר עלי יום ממש בסגנון פרסי ג'קסון, אני מתעצבן הרבה, מרוצה וצוחק פה ושם, מתעצבן, נלחם במפלצות (לא חייב להיות מפלצת בכדי להיחשב אחת כזאת) מתעצבן שוב, נקלע למצבים מוזרים, וכל זה ביום אחד! ולו לפחות יש את אנבת' אתו, לי יש רק משפחה מעצבנת, שכל אחד חושב רק על עצמו. וכל מי שאני מסתובב לידו, חי לפי הרודנות המעצבנת של האבא המעצבן שלי.

כאילו בתחילת היום, הייתי משועמם, לאחר מכן התעלמו ממני! אבל על זה התגברתי. לאחר מכן חיללו את האומנות המקודשת שלי, וזילזלו בידע שלי. ועוד העיזו להגיד לאל הנבואה שאין לו כישרון לנבואות! לאחר מכן שוב השתעממתי ואפילו קראתי ספר! אבל לאאא, המורה הייתה חייבת לעצבן אותי ולהתנהג כמו אבא שלי שהתעלם מהאזהרות שגאיה מתעוררת. אבל יצא שקצת צעקתי על הקרפדה, וזה היה די משעשע והחזיר לי את המצב רוח. גם די נהניתי אחר כך, כשהמהל ניסה לעשות לי שיחת נזיפה, ובמקום זה יצא שאנחנו תיקו בטאקי מתפוצץ, כאילו לבן אדם יש כישרון! הוא צריך להצטרף לערבי משחקים באולימפוס. הוא גם יוכל להיכנס בלי כל כך הרבה בעיות, כי רואים שהוא הנכד של אתנה.
אבל אני כנראה אצטרך להזהיר אותו מראש, כי אתם יודעים, אנחנו האלים, יכולים להיות אההה טיפה, אההה תחרותיים? כאילו מה זה תחרותיים? פשוט לסבטלנה יש שעות נוספות בעבודה, וזה רק ממני, אם אני מפסיד לארס. (מה שאף פעם לא קרה!) וזה רק בלשון המעטה, מכירים ימים עם מלא אסונות טבע, אז יש מצב, שפוסידון ניצח את זאוס, או להפך, וכל אחד טוען שהשני מרמה...

בשלב מסוים, מתחילים להגיע המון מתים לשאול (ערב משחקים, ולא רק זאוס ופוסידון יכולים להתעצבן ולהרוג בטעות אנשים) והאדס שמלכתחילה צחק עלינו ועל ערב המשחקים, מגיע בעצבים.. ומה אתם יודעים? האדס מעולה בפוקר! ויוצא שהוא רוב הפעמים מנצח..

אבל יצא שקצת סטיתי מהנושא. איפה הייתי? אה נכון, בכל מקרה במקום שיחת נזיפה, אני בתיקו בטאקי עם זקן, שהדבר  המשותף בינו לבין מלכת אנגליה, זה שהם לא מתים אף פעם!
לאחר מכן, עבדתי על תאומים ג'ינג'ים, והתחלתי אפילו לחבב אותם! ואז ילדה מעצבנת, התחילה לרדת על הבן שלי ועל החבר שלו. ואולי אני מאוד אגואיסטי, אבל אני מכבד את ההבטחה שלי לג'ייסון, ואני כל הזמן זוכר איך היה להיות בן אדם. וגם זה בכל זאת הבן שלי, ואף אחד לא מתעסק איתו.
וויתרתי ל טרללוני הזאת, וויתרתי לקרפדה, וויתרתי למורה לשיקויים, וויתרתי אפילו לזקן מהטאקי (תזרמו איתי, ממתי בן תומתה מנצח אל? ועוד אחד מדהים כמוני?) אבל אני לא יכול לוותר על דיבור כזה לבן שלי! אם וויל לא היה אומר לי להירגע במחשבות שלו, היא מזמן הייתה אבק, היא ממזמן הייתה מתחננת שאני אשלח אותה לטרטרוס, רק לא לגורל האיום שהיה מחכה לה איתי!