עולם הרולפליי שלי.

האן וקיראי - התחלה חדשה.

זה היה יום בהיר ויפה.
האן היה עסוק בלטאטא את הסיפון הגדול.
''האן!'' נשמע צעקה ממעליי הסיפון. ''תפסיק לחלום ותתחיל לטאטא! תתחיל מהמחסן.'' צעק לו התצפיתן. ''טוב!.'' החזיר לו האן, נאנח ויורד למחסן.
הוא הזיז מספר חפצים ודברים וראה משהו זז.
''היי...קר לי.'' אמר האדם.
''ס-סליחה?.. מה אתה עושה פה?..'' אמר והתקרב אליו. ''קיראי?!.''
--
קצת רקע על קיראי והאן:
קיראי:

קיראי הוא אל ההרמוניה, אל של שלום ואהבה.
קיראי נוצר כדי להיות אל ששומר על הרמוניה ושלום, אבל הוא לא עושה את העבודה שלו כמו שצריך בגלל שהוא נגרר אחרי בני האדם.
הוא אוהב לשתות משקאות חריפים- לא נותנים לו, הוא פשוט מאיים או הורג ולוקח כמה שבא לו. אבל מה שבאמת מרגיע אותו זה תה. הוא בדיכאון מאז שהמלאכית היחידה שהוא יצר נפלה והפכה לשטן. ככל הנראה הוא מנסה לשכוח ממנה כמה שיותר והוא מצליח, עד שמגיע מישהו שמזכיר לו אותה.
האופי של קיראי: כובש, פיקח, ילדותי, כנה, לפעמים פזיז, קנאי, חושב שמגיע לו הכל, מפונק, אוהב להרוס ולשתות אלכוהול, אפילו שהוא אל ההרמוניה. היפראקטיבי, שובב וחסר טקט, אבל עמוק בפנים הוא פגוע מהמלאכית הנופלת שלו וכל פעם שהוא נזכר בה הוא הופך לרגשן, מדוכא וחסר מוטיבציה, והוא מנסה הכל כדי לשכוח ממנה ולהיות שמח. אבל לפעמים הוא מסכים לעצמו להיות עצוב וכועס ולשבור דברים ולבכות תוך כדי- בקיצור הוא הופך להיות אגרסיבי ואלים בכל פעם שמזכירים לו אותה.
גילו: 1,670 שנה.

האן:

האן הוא אל השנאה, הוא הסיבה לכך שאנשים שונאים אחד את השני כלכך.
האן נוצר כדי להכניס קצת שנאה בבני אדם, אבל הוא הגזים והפך אותם לרעים מדי כי החליט לשחק קצת, אלוהים כמעט הדיח את האן ממקומו בתור אל השנאה, אבל האן הבטיח שישתפר ויפסיק, אלוהים החליט להקשיב לו והשאיר אותו במקומו.
האן החליט לבסס את מקומו טוב יותר והחליט להתגלגל בתור בן אדם, כשהיה בגיל '12' הוריו נספו בשריפה מיצירה שלו, מאז החליט להכניס רוע באנשים עם לב.
האן החליט להפסיק לשחק והלך לעבוד בספינת מסע.
אופיו של האן: בררן, מרדן, שובב, פיקח, שתלטן , חזק נפשי, רציני כשהוא רוצה, אין לו אלוהים כשפוגעים ביצירות/אלים שהוא אוהב, ציני, קצת סוטה, פלרטטן, מצחיק, שחקן (פאקבוי), חסר טאקט, מגן על החלשים רק כי הוא מוכרח בתור אל, פתיל קצר זה אחד מהמומחיות שלו, עצבני, אדיש, מצפצף על כולם חוץ מאביו - אלוהים.
גילו: 1,786 שנה.

--
קיראי נעמד והביט בהאן.
''מה אל חזק כמוך עושה פה?..'' קיראי ספק שאל ספק צחק.
''היי, אל תקניט אותי~..'' ציחקק האן. ''למרות שאתה יפה כשאתה צוחק.'' אמר האן והזיז שני שקיי אורז והתיישב על אחד מהם, קיראי התקרב והתיישב על השני.
''אז מה אתה עושה פה?.'' שאל האן.
''אני? מה אתה עושה פה? אתה לא אמור להרוס איזו משפחה?..''
האן ציחקק ופיזר את שערו של קיראי. ''אוליי..החלטתי ללכת לעבוד קצת, אני עובד כאן. ואתה?.'' שאל האן.
''איזה זוג שהייתי עוזר להם שכח אותי איכשהו פה. לפני 50 שנה בערך.'' אמר קיראי בעודו נעמד ומתמתח.
''האן חתיכת חלאה!.'' צעק הקפטן בעודו פותח את דלת המחסן.
קיראי הפך לבלתי נראה והציץ מאחור.
''כן קפטן?.'' שאל האן מחייך.
''אתה חתיכת ממזר חסר הורים, זבל של בני האדם פשוט.'' אמר הקפטן והחטיף להאן סטירה צורבת.
האן הביט בקפטן וחייך.
''אתה עדיין מחייך?! חתיכת פסיכופט.'' אמר הקפטן ויצא.
''אה ודרך אגב, אתה מפוטר. '' צעק הקפטן וסגר את הדלת.
האן נשך את שפתיו והביט לתקרה. ''אתה בטוח שאסור לי להרוג אותו אבא?.'' שאל האן את אלוהים וחייך כאשר מלאך ענה לו לא.
''טוב קיראי בוא נתחפף מפה.'' אמר האן והביט למקומו של קיראי.
''סבבה..'' אמר קיראי בעודו הופך לנראה ומשתגר.
האן השתגר לחוף ביחד עם קיראי.
האן חייך, הקיש באצבעו והספינה התפוצצה ביחד עם הקפטן.