Do you know who you are?..

338 28 17
                                    

היוש:) מקווה שתהנו מהפרק:) עוד כמה פרקים נגמרת העונה:)

נקודת מבט הארי:

כולם התיישבו על הספה ולואי לא יכל להסתכל לעדן בעיניים, הוא גם לא ידע למה הם באו, אבל אני כן, ידעתי שלואי מוכן לנישואים, עברו כבר כמעט חודשיים מאז שהוא ברח, הוא אמר לי שהוא פשוט נבהל. "רוצים לאכול משהו?" שאלתי כדי לשבור את הדממה שהייתה בחדר "כן!" כולם קראו. קמתי למטבח ולואי ישר בא אחריי, הרגשתי כמו אמא שלי שהייתי רודף אחריה באירועים עם אנשים שאני לא מכיר. לואי תפס את ידי בדרך למטבח. לאחר שני צעדים עמדנו ליד השיש של המטבח, החזקתי בידו של לואי וליטפתי אותה, "מה קרה לו?" שאלתי אותו למרות שידעתי את הסיבה. "למה עדן פה?" הוא לחש ושנינו העפנו מבט לעבר הסלון הרועש מדיבורים וצחקוקים. "אתה עוד מעט תבין, עכשיו אני אביא דברים לנשנש ואתה תלך לשם" אמרתי "טוב..." לואי אמר בקול מאוכזב והפיל את מבטו לרצפה, "רגע!" הוא אמר בקול מתרגש "מה קרה?" שאלתי, "פרדי יבוא?" הוא שאל בקול נלהב. "אמממממ אולי" אמרתי ולואי נתן לי מכה קטנה בזרוע, והלך לכיוון הסלון.

לאחר כעשר דקות שהתלבטתי מה להביא לסלון ככיבוד ובעיקר הכנות לאירוע (הצעת הנישואים ללואי)  הלכתי לכיוון הסלון בעודי מחזיק שתי קערות, באחת מהן בייגלה ובשנייה, תותים טריים. וכמובן שבכיסי יש קופסא קטנה עם טבעת נישואין ללואי.

(למי שלא הבין איך זה קרה בסוף הפרק תהיה את ההתכתבות של הארי וליאם)

התיישבתי ליד לואי וכרכתי את ידי בידו והוא נשען על כתפי, "אז פרדי בא?" לואי לחש אל אוזני. "היי! אסור להתלחש בחברה!!!" נייל צעק והרעיד את כל העיר, "מה הוא לחש לך?!" זאין שאל בטון עצבני ושילב את ידיו "לואי אני יכול לגלות?" שאלתי את לואי "טוב..." הוא אמר "יופי" אמרתי "לואי שאל אותי עם פרדי בא" אמרתי ולואי הנהן. "מה?" נייל אמר, " איזה סוד מעפן.." הוא אמר ולואי גלגל עיניים.  "רוצים שנראה משהו בטלוויזיה?" ליאם שאל ושמת לב שעמית, לירון, עדן ונופר מתחילות להתחבר, אותי זה נורא שימח. "כן!" זאין אמר ולואי הפעיל את הטלוויזיה.

לאחר כחצי שעה, עדן, לירון עמית ונופר ישנו אחת על השניה ואני תכננתי איך אני הולך לשלוף את הטבעת (שוב, יש את ההתכתבות של ליאם והארי שהם מתכננים את זה בסוף הפרק), הנחתי את ידי על גופו של לואי שגם הוא כמעט נרדם, החלטתי להיות קצת אכזרי ולהעיר את כולן בדרך יצירתית. הנמכתי את הטלוויזיה עד הסוף והעברתי ליוטיוב ושמתי את השיר שלי Kiwi, שכמו שאתם יודעים הוא שיר מרעיש.

העברתי ליוטיוב והפעלתי את השיר שעדיין הטלוויזיה על הווליום הכי נמוך, שהגיע הפזמון הגברתי את הטלוויזיה עד הסוף. צחקקתי לעצמי כשראיתי את הבנות קופצות אחת מהשניה ודופקות את הראש שלהן בראש של מישהי אחרת. לאחר שהם הצליחו להרים את הראש הם שמו את ידיהם על האוזניים וצרחו ״הארייי!!!! תחליש את זה!!!!!״ הן צרחו ואני כיביתי את הטלוויזיה, לואי התכרבל בתוך גופי ופלט אנחות רווחה שהחלשתי את הטלוויזיה.

לאחר כמה דקות כולם התעוררו, ״יש אוכל?״ נייל שאל, ״יש לנו מקרר״ אמרתי ״אפשר להזמין משהו? בבקשהההה״ הוא אמר בהתחננות, ״תזמין לכולם משהו״ אמרתי ״יש! תודה הארי״ הוא אמר. ״אני הולך לשירותים״ אמרתי ועליתי לשירותים. ״אה! רגע!״ יש עוד אנשים שצריכים להגיע!״ אמרתי ופתחתי את דלת הבית. ״פרדי!״ אמרתי וחיבקתי את פרדי הקטן לואי רץ לכיוון הדלת ולקח את פרדי על ידיו, ״התגעגעתי אליך״ פרדי אמר ללואי, ״אתה רוצה לישון פה היום ומחר?״ לואי שאל את פרדי ופרדי הנהן לחיוב. אני עליתי לשירותים וכולם נשארו עם פרדי.

שהגעתי לשירותים הסתכלתי במראה ותכננתי איך אני הולך לעשות את זה, לאחר כמה דקות של תכנונים ירדתי למטה. ומשכתי את ידיו של לואי ככה שיעמוד מולי, ראיתי את לירון מסמנת לנייל לשים את הטלפון בצד ונייל הסתכל עלינו כמו כולם. כרעתי את ברכי, הוצאתי מהכיס שלי קופסא קטנה עם טבעת, לואי היה נראה בשוק, פתחתי את הקופסא ״לואי טומלינסון, אהובי הנצחי, האם תינשא לי?״ שאלתי וללואי עמדו דמעות בעיניים ״כן, אני אינשא לך״ הוא אמר. קמתי ונישקתי את שפתיו, שמתי את הטבעת על ידו ולואי הניף את ידו בגאווה. כולם מחאו כפיים.

*כמה שעות קודם*
(הארי מתכתב עם ליאם):
הארי: ליאםםםםם
ליאם: כן?
הארי: תקשיב
ליאם: מקשיב תמיד
הארי: אני רוצה להציע ללואי
ליאם: מה?!?!!
ליאם: מה מתי?
הארי: זהו, יש לי כבר שתי טבעות, וחשבתי שהיום כולכם תבואו אלינו ואז אני אציע לו, זורם?
ליאם: אני אבדוק ואני אחזור אליך
הארי: אין בעיה
                               *לאחר כמה דקות*
ליאם: הארי
הארי: אני כאן
ליאם: כולם יכולים, אמרתי להם שיבואו בשש
הארי: יופי

היוש:) הפרק ממש ארוך:) סורי שאני לא מעלה הרבה פרקים:( אני אשתדל להעלות יותר:) מקווה שנהנתם:) אל תשכחו להצביע ולהגיב אם אהבתם:)

"I have loved you since we were 18" (Larry stylinson)Where stories live. Discover now