"I have loved you since we were 18" (Larry stylinson)

Shit, maybe I miss you

נקודת מבט הארי:
באתי ללואי ב13:26 ועכשיו השעה 16:58, כמה זמן בכיתי? כמה זמן אני יושב כאן? נרגעתי קצת, לא עיכלתי עדיין את מה שקרה אבל קצת נרגעתי. קמתי אל מול הדלת הרמתי את היד כדי לדפוק, אני לא יודע למה עשיתי את זה. אבל ברגע שהיד שלי באה לדפוק ראיתי את ידית הדלת נפתחת, פשוט ברחתי לקומה השנייה. ואז הדלת נפתחה, קפאתי במקום, התפללתי שזה לא לואי. ״ידעתי שנשארת פה, אתה צפוי מידי הארי״ שיט! ידעתי שזה הוא, הסתובבתי אליו והשפלתי את מבטי לא יכולתי להסתכל לו בעיניים. לא ידעתי מה לענות או איך לענות אז פשוט שתקתי. ״אתה רוצה לבוא?״ הוא שאל, והייתי בשוק מהשאלה, ״ל-לא״ עניתי בקול חנוק, וגל של דמעות הציף את עיניי, לא הבנתי מאיפה באו הדמעות האלה, אבל אני חושב שלואי עושה לי משהו בגוף, אני לא יודע מה זה הדבר הזה. ״אני וליאם רואים סרט, אתה בטוח שאתה לא רוצה להצטרף?״ הוא שאל, לא יכולתי, פשוט לא יכולתי להיות שם יותר. אז פשוט רצתי במורד המדרגות עד ללובי.

נקודת מבט לואי:
דיברתי עם הארי ב14:21 ועכשיו כבר 17:01, הייתה לי תחושה שהוא נשאר פה, אבל התעלמתי מזה שיכול להיות שהוא פה, כנראה בוכה. אבל המשכתי לדבר עם ליאם, וכל הזמן חשבתי על זה שהוא יכול להיות פה, בכניסה לבית שלי. שכחתי שליאם פה ופשוט הלכתי לקומת הכניסה, שמעתי את ליאם בא הוא ראה שאני לא מרוכז אז הוא פשוט נשכב על הספה, התלבטתי אם לפתוח, ההתלבטות הזאתי הייתה בדיוק 5 שניות ואז פתחתי את הדלת. ראיתי את הארי בורח לקומה השנייה של הבניין. ״ידעתי שאתה פה, אתה צפוי מידי הארי״ הוא היה עם הגב אליי, הייתה שתיקה, ״אתה רוצה לבוא?״ שאלתי אותו, ״ל-לא״ הוא ענה, והיה נשמע שיש דמעות בעיניו. אני לא רואה את פניו, אני לא יודע איך הוא נראה ואם יש לו דמעות בעיינים. ״אני וליאם רואים סרט, אתה בטוח שאתה לא רוצה להצטרף?״ שאלתי לאחר כמה שניות של דממה, הוא לא אמר כלום, פשוט רץ, רץ ובכה.

נקודת מבט הארי:
לא יכולתי, פשוט לא יכולתי לשמוע את הקול שלו, נכנסתי למכונית שלי, הפכתי את החלונות לשחורים, ופשוט בכיתי, בכיתי כל הזמן. כי זה כואב מידי, זה כואב שאתה כל כך רוצה מישהו, אבל אסור לכם, ״בגלל פאקינג בן אדם אחד אני ולואי לא יכולים לצאת מהפאקינג ארון?!״ צעקתי את זה לעצמי, אני מקווה שאף אחד לא שמע. המשכתי לבכות, אני גם לא יודע למה, יש לי עוד שעה וחצי נסיעה ואני לא יכול לבכות כל השעה וחצי הזאת, החלטתי לשמוע את האלבום החדש שלנו, שעדיין לא יצא לאור, אבל מחר הוא ייצא, האלבום הראשון שלי, וקוראים לו ״up all night" אני חושב שהוא יצא ממש טוב, הקולות של לואי פשוט מדהימים באלבום הזה, ואני בטוח שהם יהיו גם באלבומים אחרים. הקול שלו פשוט כל כך יפה, וסימון לא נותן לו פאקינג סולואים.

נקודת מבט לואי:
הוא הלך, אני לא יודע לאן, אבל הוא הלך. הוא ישב פה שלוש שעות, ולא עשה כלום. סגרתי את הדלת שכחתי מהעובדה שליאם נמצא לי בסלון, ועליתי למעלה לחדר שלי נעלתי את הדלת והתחלתי לבכות, פשוט לבכות, ״למה אני כל כך מטומטם?״ אמרתי לעצמי. ״אני פאקינג אוהב אותו, למה אני כזה רע אליו?!״ שוב שאלתי את עצמי. נשכבתי על המיטה והדמעות פשוט התחילו לרדת במורד הלחיים שלי, הקשבתי לup all night שזה גם האלבום החדש שלנו שיוצא מחר, הפסקתי לבכות ששמעתי את one thing וגל חדש של דמעות הציף את עייני ששמעתי את taken. שמעתי דפיקות בדלת, לא ידעתי מי זה, עם זה ליאם או שאלה אחיותיי או אמא שלי, ניגבתי את הדמעות ושאלתי ברכות ״מי זה?״ קול של גבר ענה לי אז הבנתי שזה ליאם ״ליאם ג׳יימס פיין, החבר שאצלך כבר כמעט ארבע שעות ואתה לא מתייחס עליו״ ליאם אמר ״תיכנס אידיוט״ אמרתי. הוא נכנס והתיישב על המיטה ככה שאנחנו אחד מול השני, ״למה התעלמת ממני?״ הוא שאל בקול רך ועדין, הוא כנראה הבין שמשהו עבר עליי. ״ הארי היה פה״ אמרתי וכמעט התחלתי לבכות, ״ללכת?״ הוא שאל שוב בקול הרך והעדין שלו, לא יכולתי לענות, פשוט התחלתי לבכות, כמו ילד קטן. והוא משך אותי לחיבוק. ״הכול יהיה בסדר, אתם תהיו ביחד כמו שאתם רוצים״ הוא אמר ואני כמעט התחלתי ליבב.

נקודת מבט ליאם:
ישבתי על הספה, ראיתי תוכנית מטופשת בטלוויזיה, ולואי היה בפתח הדלת, אני לא יודע עם מי הוא דיבר, אבל ראיתי שהוא סגר את הדלת ורץ לחדרו שיש דמעות על לחייו. לא ידעתי אם לעלות למעלה, ובסוף עליתי. דפקתי כמה דפיקות קלות עם הדלת, ושמעתי קול עדין וחנוק ששאל ״מי זה?״ ״ליאם ג׳יימס פיין, החבר שבבית שלך כמעט ארבע שעות ואתה לא נותן לו יחס״ אמרתי, מנסה להיות כמה שיותר עדין בקולי. ״ תיכנס אידיוט״ הוא אמר בקול רך, ונכנסתי בדלת. התיישבתי במיטה כך שהוא מלפניי, ״למה התעלמת ממני?״ שאלתי, עדיין מנסה להיות מאוד עדין. ״הארי היה כאן״ הוא אמר וקולו כמעט נשבר. ״ללכת?״ שאלתי. הוא לא ענה, ודמעות ירדו על לחייו, משכתי אותו לחיבוק מנחם ואמרתי לו: ״הכול יהיה בסדר, אתם תהיו ביחד בדיוק כמו שאתם רוצים״.

נקודת מבט הארי:
הגעתי הביתה, סוף סוף. הייתי מאוד נסער, למזלי אף אחד לא היה אף אחד בבית, וראיתי פתק מאמא שלי ומג׳מה שהם יחזרו ב23:00 בערך. אז היה לי זמן להתאפס על עצמי. אז החלתי לעשות את מה שאני הכי אוהב, שזה לבשל ולאפות. אז התחלתי להכין לאמא שלי ולג׳מה ארוחת ערב, וקינוח. אני עדיין לא יודע מה הקינוח אבל אני יודע שיהיה קינוח. התחלתי לשמוע שירים ולבשל, ואז הגיע השיר taken (שהוא שיר עליי ועל לואי) והתחלתי לבכות, כמו ילד קטן, זה כל כך כואב, אני חושב שלואי סטרייט, ושהוא בכלל לא רוצה אותי. והמחשבה על זה פשוט כואבת, זה כל כך כואב. הארוחה הייתה מוכנה וגם הקינוח, השעה כבר 22:57 זה אומר שאמא וג׳מה אמורות להגיע כל רגע. הארוחה הייתה תבשיל של עוף וירקות, והקינוח היה עוגה פשוטה. אמא וג׳מה הגיעו, אכלנו, ואז הלכתי לישון, ונזכרתי שמחר יוצא האלבום החדש, וכולנו נפגשים ביחד. שמתי את המחשבות האלה בצד והלכתי לישון.

הפרקים מתחילים להתארך:) השקעתי מלא בפרק:) אל תשכחו להצביע ולהגיב אם אהבתם:)