TaeKook~ "He is my first Love"

🌸

"אהובי אני יושב וכותב לך, וליבי כואב, מאז שאתה לא איתי, אני מרגיש חלש, אני מרגיש לבד.
אני זוכר את היום שהגעת לכיתה שלנו כילד חדש.
היית ביישן ומתוק, ובאותו רגע והרגשתי את ליבי פועם, ובאותו רגע הבנתי, שהוא פועם בשבילך.

המורה אמרה לך להתיישב לידי והבטן שלי התהפכה מהתרגשות. עמדת לידי סמוק וכול מה שרציתי זה לנשק אותך אבל זה היה מוקדם מידי.
התיישבת ואני ניסיתי לדבר איתך אבל שתקת, כול מילה שאמרתי נראת כמו גור מפוחד ואני ציחקקתי מפניך התמימות, השפלת את מבטך וזה עיצבן אותי, שיערך האפור נפל על עיניך ואני הושטתי את ידי כדאי לסדר לך אותו ולחייך הפכו לשלושים גוונים של אדום וזה היה המראה המתוק ביותר שראיתי, קים טאהיונג אמרת שקוראים לך ואני חרטתי את זה בליבי, ששם כתוב קים טאהיונג הילד שגרם לי להתאהב בו ממבט ראשון.

הוצאת את דברייך וגם הוצאת גם ספר, הספר היה נראה לי מוכר, והתחלתי לשאול אותך עליו ומשם פיתחנו שיחה שלמה כשבעצם אתה לא מעולם לא ידעת שלא קראתי אותו, כשסיפרת על הספר נראה כיאלו היית בעולם משל עצמך ואני רציתי להכנס לשם, אבל החומות שבנית שם היו גדולות.
סיימנו את היום וניסית להתחמק ממני וזה איפהשהו כאב אבל הבנתי אותך, מצאתי אותך מדבר עם ילד אחד וכול מה שרציתי זה לחנוק את הילד הזה שלקח לי אותך, תחושת קנאה עברה בי אבל התאפקתי, אתה סיימת את השיחה איתו, ואני חיכיתי בשקט כשבלב יש לי סערה.

הלכת משם והיית מופתע ממני שהייתי שם ואני פשוט קינאתי, לא באמת היה לי על מה לא באמת היית שלי באותו באותו זמן אבל זה כאב שאיתו היית פתוח ואני הייתי צריך לשבור את החומות שלך, אבל ידעתי שאני אעשה הכול בשביל לפתוח את ליבך.

שבוע עבר מאז וניסיתי להתחיל איתך ואתה פשוט סירבת, טענת שאני רוצה אותך בשביל הגוף שלך כי אמרו שאני פליי בוי רציני אבל לא, אותך רציתי אחרת, פחדתי לאבד אותך גם כשלא הכרתי אותך, היית סגור אליי לעומת הילד הבלונדיני שהסתובבת איתו, ואני, אני כול כך קנאתי בו שהוא יכול לחבק אותך ואני לא.

חודש מאז עבר ואתה ופארק ג׳ימין נהייתם ביחד, וכשגיליתי את זה התחלתי לבכות, כי בו בחרת ולא בי, עם כמה שזה נשמע אגואיסטי... רציתי אותך רק לעצמי אבל מי יכל לשפוט אותך ג׳ימין הוא מלאך קטן שהיה עוזר לכולם ואני הייתי פלייבוי שזיין חצי מהבית ספר.

עבר חודשיים מאז ונפרדתם, היית עצוב אבל לא מאוד כמו שחשבתי שיקרה כנראה רצית בזה... רצית בפרידה אבל בכול זאת נשארתם חברים.
לאט לאט התחלת לדבר איתי בשיעורים על הספרים שהיית קורא ואני הייתי יושב ומקשיב לקול המרגיע והיפה שלך, אני כול כך מתגעגע לאותו קול שלך.

חודש עבר והפכנו לחברים טובים, אבל הייתי אנוכי רציתי יותר, רציתי אותך איתי, וככה ניסיתי להתחבר אליך...

אתה בטח זוכר את היום ההוא, שסוף סוף הייתי גלוי אליך ואמרתי לך שאני מאוהב בך, ואתה היית סמוק ממש ולא היה לך מה לענות לי ואני פשוט קירבתי את פניי אליך ונישקתי אותך, מה שאתה לא יודע שהלב שלי דפק כול כך בחוזקה כשהחזרת לי נשיקה שאני מופתע שלא שמעת את ליבי.

שנה עברה מאז ונפרדנו בגלל תמונה מזוייפת שקיבלת, אתה לא ידעת את זה שזה מזויף, וברחת לביתך ואני הייתי בשוק שצעקת עליי שאנחנו גמרנו.

לאחר כמה זמן רצתי לביתך כדאי להסביר לך הכול אבל לא היית מוכן להקשיב, לא פתחת את הדלת של הבית בכלל, צעקתי לך שאם אתה לא פותח אני נשאר בפתח הבית עד שתפתח, כי לא הייתי מסוגל להפרד ממך.

כי אהבתי אליך רק גברה מיום ליום.

לבסוף אחרי כמה שעות פתחת עם עיניים אדומות ושיער על פניך והמראה הזה שבר לי את הלב, התחלתי להסביר לך שמישהי רצתה שניפרד ושלחה לך את זה והיית כול כך בשוק וישר חיבקתי ונישקת אותי והרגשתי שהלב שלי חזר לפעום, כי הוא היה למענך.

כמה חודשים אחרי זה, זה היה הפעם הראשונה שלך איתי, הפעם הראשונה שלך שמסרת לי את גופך ובטחת בי סופית, ומאז כול מה שחשבתי עליו זה גופך המושלם, שבמהרה התמכרתי אליו.

שנתיים אחרי זה, כבר סיימנו בית ספר והיינו בלימודים באקדמיה, אבל את התאריך 3.4.20 אני לעולם לא אשכח, כי זה היום שהכרעתי ברך והצעתי נישואין לגבר הכי יפה בעולם ואני זוכר שפחדתי שתגיד לי לא אבל פשוט עמדת עם דמעות ונישקת אותי והפכת אותי לגבר הכי מאושר בעולם שמאורס לגבר הכי יפה בעולם.
והינה אני יושב היום, ובוכה כי עזבת אותי מבלי כוונה היית חולה... והרופאים לא הצליחו, אני לא כועס עליהם, אני כועס על עצמי שאיבדתי אותך.

אהובי אני רוצה להיות איתך, קשה לי להיות פה לבד בידיעה שאתה לא איתי, אהובי אתה לא תרשה לי להיות איתך נכון? ואם אני לא יכול להיות..." ככה ג׳אנגקוק כתב במכתב שלו עם בכי והלך לקבר של אהובו. "ג׳ון טאהיונג אני מתגעגע אליך ואני הולך להצטרף אליך" זה היו מילותיו האחרונות הוא חזר הביתה בשקט לקח חבל ותלה את עצמו....
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

{אז לראשונה עלה לי לראש לעשות סיפור טרגי, הוא עלה לי באמצע השיעור כשלמדנו על מכתבים של אנשים מהשואה שכתבו... החלטתי לעשות אחד כזה של טאהקוק, אבל מנקודת המבט של ג׳אנגקוק וזהו זה היה פשוט סיפור קצר וזהו לא יעלה לזה המשך... אולי יעלו לפה סתם סיפורים קצרים עליהם ועד כאן טאקאי צ׳אן❤️✌🏻}