נקודת מבט הונג גונג-----
"סאונג הווא בוא נצא מהמים.. אני צריך לדבר איתך"
"קרה משהו?"
"לפני כמה ימים בכית.. מה קרה?"
"אה זה...
זה כלום" חייך אליי.
"בוא נלך למוכנת קפה נקנה קפה קיי?"
הוא הנהן בראשו.
אני וסאונג הווא הכרנו בכיתה ט כשעבר לבית ספר שלנו.
התקדמנו למכונה שמכינה את המשקאות.
"באלך אייס קפה?"
"כן סבבה" היה מתח באוויר.
לקחנו את שני האייס קפה והתחלנו ללכת
"אז למה בכ-"
אחד מהסטודנטים שפך לסאונג הווא את האייס קפה על בגדיו.
"הי סאונגהווא מזמן לא נפגשנו" חייך חיוך שטני.
ראית כבר שיוצא לו זנב וקרניים והקילשון יצא לו מהחולצה.
"אל תיגע בסאונגהווא."
"ומי אתה?"
"אני חבר שלו. אתם מציקים לו מהתיכון.
אני באמת לא מצליח להבין למה?
הוא בחור מדהים, טוב לב, חתיך רצח, בקיצור מושלם.
אז תתחפפו."
"שמעת דוק הווא?"
אמר חברו בזלזול.
דוק הווא דחף את סאונגהווא ושפך עליו את האייס קפה שלו.
"אמרתי לך לא להתחיל!" נתתי לו אגוף ורבנו מכות.
וויונג וסאן הגיעו והפרידו כוחות.
"היונג דיי" הבהיר לי סאן
"סאונג הווא איפה הוא?"
קמתי ורצתי אחריו.
"אוף שהונג גונג יאמר לו כבר מה הוא מרגיש" אמר סאן.
"תודה סאן אבל לא" אמרתי ורצתי.
ראיתי את סאונגהווא יושב באחד המקומות הנידחים באוניברסיטה.
ישב על הספסל כשכל בגדיו מלוכלכים ודמעה זלגה על פניו.
"סאונגהווא.. אני מצטער"
התיישבתי לידו.
"למה הלכת איתם מכות?" התבכיין ונגע בפניי.
"תראה כל הפנים שלך אדומות מאגרופים" כעס עליי.
"בוא נלך לחדר האחות אני חייב לטפל בך..."
אמר ומשך בידי.
נכנסנו לתוך החדר של האחות והתיישבתי על אחת המיטות.
"טוב אני מתחיל" הוא לקח כל מיני תרופות מוזרות ונוזליות ושם על פני.
"אווץ" אמרתי בשקט
"אל תזוז זה רק יכאב יותר" חייך אלי וליטף את ראשי בעדינות.
"היונג זה שורף לי"
"גונגי תפסיק להתבכיין" צחק
הוא התקרב אל פני ונשף אל הפצעים שלי.
"גונגי אפשר לשאול למה עשית את זה?"
"אין סיבה מיוחדת..."
"אוקי"
"בעצם א-" עצרתי באמצע. לא יכולתי.
"תקשיב גונגי" הוא נעשה רציני והחזיק בידי.
"אני.."
"אתה מה?"
הסתקרנתי בעודי יושב על המיטה.
"אוהב אותך כבר מכיתה ט" נשם.
הייתי בהלם.
"סליחה לא הייתי צריך לומר אתזה " אמר וקם מהכיסא שהיה ממש קרוב למיטה.
משכתי בידו הוא מעד והתיישב על המיטה.
לא ביזבזתי זמן וישר,
נישקתי אותו בפיו.
כמה חיכיתי לרגע הזה.
הלב שלי התמלא בשמחה.
נישקתי אותו ונשכתי קלות את שפתיו.
התנתקנו.
לקחתי נשימה.
"אני נישקתי אותך הרגע" מילמלתי ואז קפצתי משמחה וחיבקתי אותו.
"אה גונגי אני נחנק טיפה" ציחקק.
"סליחה" אמרתי ושחררתי אותו.
הסתכלתי בפניו וליטפתי אותו.
"אני אוהב אותך כבר מלא זמן" אמר בשקט וחייך .
חיבקתי אותו קרוב אליי.
"אתם התנשקתם?! " וויונג וסאן נכנסו.
"אההאהאהאהאאההאאאאאאהההה" צרחו ביחד שניהם.
"וויונג וסאן לכו אתם הורסים רגעים מושלמים כאן."
ציחקק הונג גונג.
"רגעים מושלמים הא?" דוק הווא נכנס עם חבורתו.
וצחק.
----------------------------------------------
זה היה הפרק של היום:)
בשורה משמחת!
מינגי סוףסוף חזר אלינו!
אחרי שישה חודשים!
YOU ARE READING
i need you/woosan
Romance"וויונג! תקשיב שנייה אני בהחלט מבין אותך-" "לא אתה לא! אבא שלך לא מת בשנה שעברה ורק אתה ואמא שלך שרדתם ואמא שלך ממשיכה שנה אחרכך כאילו לא קרה כלום!" "וויונ-" "סאן אני מצטער" הגשם והדמעות התמזגו על פניו והחליפה שלו נטפה במים. הוא רץ. "וויונג חכה רגע...
