זה התחיל בחטיבת הביניים,
אז הם נפגשו,
ג'יסונג ומינהו.
הם היו חברים ממש טובים, הכי קרובים אבל כשהם הגיעו לתיכון.. ג'יסונג הרגיש שזה מעבר לזה..
בכל פעם שמינהו דיבר אליו, חיפש אותו או הזכיר את שמו של ג'יסונג כבר היו לו פרפרים בבטן,
והוא מעט התבייש לדבר איתו,
הוא גיי, היונג'ין כבר יודע.
אבל מינהו לא.
בתקופת התיכון ג'יסונג מינהו והיונג'ין עברו לגור יחד בדירה משותפת כי הם רצו להיות קרובים אחד לשני ולא לשלם כל כך הרבה כסף על מגורים פרטיים.
כולם הכירו את ג'יסונג בתור נער שמח ואופטימי,
אבל זה ההיפך ממה שהוא..
ג'יסונג שנא את עצמו.
את איך שהוא נראה, נשמע, מדבר, מתנהג ובערך כל דבר שקשור אליו.
אבל הוא לא הראה או סיפר את זה לאף אחד.
וגם לא רצה לספר...
YOU ARE READING
פצעתי את לבי ואתה ריפאת אותו/MinSung
Short Story[הושלם] *לסיפור יש המשך; 'האם זו חברות?'* מה זו ההרגשה הזו? סוג של ריקנות.. אין חשק לחיות, אין חשק לכלום. לשם מה הקיום הזה? דבר לא ישתנה אילו לא אהיה כאן. אבל..אבל מינהו, איך אוכל ללכת..לפני שאגיד לו. *אזהרות* -פגיעה עצמית. -אובדנות. (סיפור קצר)
