"לפחות אנחנו יודעים שיש להם מכנה משותף."
"שניהם מאחרים."
נשמע קולו של ג'רי, מנהל המבצעים מתוך החדר
"בואו תכנסו ביזבזנו מספיק זמן בגללכם."
ג'רי הושיב אותי ואת הארי אחד ליד השני, והתיישב בצד השני של השולחן כאשר מונחים לפניו ספל גדול, שני עטים שחורים וטופס עם הרבה מילים מודפסות עליו.
"אז, ג'יין הארי, אם עוד לא הסקתם זאת עד עכשיו אתם תהיו שותפים במקסיקו, למעשה יש לכם שותף שלישי, אתם תכירו אותו מחר"
ג'רי לגם מהקפה שלו והמשיך
"אני צריך שתחתמו לי על כמה סעיפים. אתם יודעים, שאם יחטפו ויהרגו אתכם, האשמה תהיה עליכם בלבד"
ג'רי תמיד היה בן זונה, אף אחד לא חיבב את הגסות שלו ואת הבל הפה שלו מכמות הקפה ששתה.
"אז ג'יין? זה השם שלך?"
אמר הארי עם חיוך מאוזן לאוזן, כמעט נדמה שלא הקשיב לאף חלק ממה שג'רי אמר, חוץ מאת החלק שאמר את שמי.
"כן...אז, עוד מבצע? בדיוק חזרת מאחד."
אמרתי בנסיון להעביר נושא
"אני בין הסוכנים הכי מוצלחים וחתיכים במקום הזה, אני לא אתן שמישהי עם שם של נסיכת דיסני להרוס הכל."
גילגלתי עיניים והסתכלתי הצידה.
הארי שם לב, והוסיף
"לא אבל הסיבה האמיתית, אין לי דבר להפסיד. אז אני מניח שאני מנסה להעסיק את עצמי?" צחקק הארי והמשיך "זה נותן משמעות לחיים, הרי מי עוד יסכים לסכן את חייו בצורה כזו?"
הבטתי בפניו של הארי ברחמים והוא בשלי במבט מופתע מדבריו.
"את-"
"קדימה אין לי זמן בשבילכם. תחתמו כאן."
קטע אותי ג'רי בגסות בעודו מגיש לנו את הטפסים
"אני מבין/ה שאם ואעבור על חוקי המשימה, המוסד לא יעזור לי, וכל ההשלכות שיבואו בעקבות, הן אשמתי בלבד."
לאחר התבוננות בפסקה זו, מחשבות רבות על משימתי הצדדית עברו בראשי, חתמתי על הטופס והגשתי בידי לג'רי.
יצאתי מן החדר ושמתי לב ששותפי החדש עוקב אחרי.
"פרינסס, חכי לי."
יכולתי לשמוע על הקול שלו שהוא מחייך כמו ילד קטן שקנו לו את הסוכריה הכי גדולה בחנות.
"אל תקרא לי פרינסס, יש לי שם"
המשכתי ללכת והארי אחרי בחריצות.
"כן רואה, להיות בעלת שם זה לא כזה נורא כמו שחשבת פרינסס."
עקץ אותי הארי
פתאום עצרתי בעצבנות הסתובבתי והתקרבתי לפניו של הארי
"אני נשבעת לך שאם עוד פעם אחת תקרא לי פרינסס אני אגרום לך לשתוק."
על פניו של הארי הייתה הבעת שוק אבל היה נראה שהוא אהב את זה, וזה חירפן אותי.
"אוקיי, פרינסס."
אמר בלחישה וקרץ לי.
"הו אתה ל-"
הארי קטע אותי בכך שנישק אותי בחוזקה.
הפעם השנייה שמישהו קוטע אותי היום ואני לא מוכנה לזה.
דחפתי ממני את הארי ומבט מבולבל עלה על פניי
"מה נראה לך שאתה עושה?! הכרתי אותך היום."
הארי חייך וניקה עם האצבע את השפה התחתונה שלו,
"תודי בזה, זה לא היה כזה נורא."
"בכל מקרה, סליחה לא יכולתי לעצור את עצמי, נתראה מחר לפגוש את שותפנו השלישי." הארי הצדיע לי והלך.
הוא...הוא הצדיע לי עכשיו? רציני?
המשכתי בדרכי אל חדר ההנצחה של הסוכנים שלא חזרו, עניין של הרגל. אני אוהבת לאכול שם צהריים עם איימי, די חולני, תאמינו לי אני יודעת.
"שלום לך גברת"
אמרה לעברי איימי בקול מופתע
"נו, אז מי השותף המסתורי?" שאלה איימי בפרעות.
"איזה מישהו אחד שחזר מעיראק, הוא נראה חלומי, מה שבטוח שבמבצע הזה לא יהיה לי חסר במה לבהות."
עניתי בכנות למרות שהשמטתי כמה פרטים מהמפגשים שלי ושל הארי היום.
איימי צחקקה ושאלה
"ואיך קוראים לו? אני בטוח מכירה אותו."
"קוראים לו הארי, ואת שם משפחתו עדיין לא תפסתי, בכל זאת, רק היום הכרתי אותו."
"הארי? את בטוחה?"
שאלה איימי בסקרנות
"כן. למה?"
"יש הארי אחד במוסד, והוא אגדה. הוא בין הסוכנים הטובים שלנו, הוא לא כשל באף משימה שלו ויש לו עשרות מבצעים שהוא הצליח וחזר עם המטרה בידיים. אם זה אותו אחד שאת מדברת עליו, אני לא לחוצה מהיציאה שלך למקסיקו."
וואו. נשמע מבטיח, אבל איך ייתכן שהארי השחצן הזה לא אמר על זה כלום?
פתאום נשמעה אזעקה ברחבי הבניין
"קוד 375 קוד 375 נא לתפוס מחסה"
"קוד 375? מה זה אומר?" שאלה איימי
פלטתי אנחה ועניתי
"זה אומר שפרצו לנו למקום ובין היתר, הם גנבו קודים לטילים גרעיניים."
יצאתי מהחדר ומיהרתי ללכת להתחמש, אנחנו נתחיל מלחמה.
YOU ARE READING
No One Can Know.\Hebrew
Fanfiction"בום-בום בום-בום בום-בום" "דפיקות הלב שלו." "גורמות לי לצאת מדעתי." ג'יין בת ה31, סוכנת סמויה ב- "F.B.I" שהוכנסה למקסיקו לשכונת הפשע המפורסמת איזטפלפה עם שותפה, הארי מנסים להגיע לראש כנופיית הסמים, אלברטו מונטויה, ולהפיל אותו. מה שהם לא יודעים, זה ש...
