My strange addiction L.S

-פרק 1-

נקודת מבט לואי

התהפכתי לצד השני של המיטה באנחה, מנסה לדחוק את צלצול הטלפון מאוזניי, אך הצלצול המשיך ללא הפסקה.

נאנחתי כבדות, התרוממתי והושטתי את ידי אל הטלפון, מתעצבן לגלות שדווקא הוא החליט להעיר אותי הבוקר, בצורה הכי מעצבנת שיש.

״הייתי בטוח אתה לא הולך לענות.״ אמר נייל, הוא כמעט צודק.
״אתה צריך משהו?״ שאלתי ישר ולעניין.
״אתה מתכוון לצאת מהבית כבר?״ שאל בחוסר סבלנות.
״לא.״ עניתי וישר ניתקתי לשיחה, זרקתי את הטלפון למיטה בזלזול.

שנה שעברה פספסתי חצי משנת הלימודים, נשארו לי עוד פאקינג שנתיים, אני לא מתכוון לבזבז את השנתיים האלה על לימודים מזדיינים.

לאחר השיחה הבנתי שלא אלך לבית הספר היום, אני מעדיף לבזבז את הזמן על להיות בבית, עם הסמים שנמצאים במגירה לידי.
ישר עשיתי את דרכי למגירה שליד המיטה שלי, פותח אותה ומבחין בהרבה שקיות ריקות, אני ממשיך לחפור בינהן אך לא מוצא שקית אחת שכן מלאה בסמים.

גופי בער בעצבים, מתי לעזאזל הספקתי לסיים את הכל?

לפתע נשמעה דפיקה בדלת, גורמת לי לקפוץ מבהלה ולסגור את המגירה במהירות.

״אתה מתכוון ללכת לבית ספר?״ שאלה אמא כשנכנסה לחדר.
״לא.״ אמרתי בפשטות.
״אני מבקשת ממך שתלך.״ דרשה ממני.
״אני מבקש ממך שתצאי לי מהחדר.״ דרשתי, היא התחיל לומר משהו אך גלגלתי את עיניי, היא לא חשבה יותר מדי וטרקה את הדלת.

איך שדלת החדר נסגרה, פתחתי את הטלפון שלי במהירות, שולח הודעה ל׳סוחר הסמים׳

׳אני צריך עוד שקית, היום.׳

הבנתי שכנראה יש סיבה לצאת מהבית היום, הרמתי את עצמי ולבשתי את אותם הבגדים שלבשתי אתמול, לא באמת משקיע בעצמי.
תפסתי את התיק הריק שהיה זרוק ליד הכניסה לחדרי, שם כתפייה אחת על כתפי ויוצא מחדרי.

התכוונתי להתחיל לרדת במדרגות, אך כששמעתי את אבי למטה, עצרתי את עצמי, לקחתי כמה צעדים אחורה מהמדרגות, מרחיק את עצמי מהבן אדם שאני כל-כך מפחד לראות.

חזרתי לחדר, פותח את חלון חדרי, למזלי יש גגון מתחת לחלון שלי, ככה שאוכל לקפוץ ממנו למטה.

פתחתי את החלון, זורק את התיק למטה ומוציא את עצמי מהבית, מבחין בנייל שעדיין עמד בחוץ, לעזאזל עם החימצון הזה, הוא תמיד ילך ככה?

החלקתי מעט על הגג וקפצתי לאדמה, תופס את התיק חזרה, נייל לא הבחין בי. החלטתי לנצל את ההזדמנות, התקדמתי אליו מאחור, נותן לעצמי כמה רגעים לוודא שלא שומע אותי מאחוריו.

״נייל!״ צעקתי מאחוריו, הוא קפץ מבהלה, מניח את ידו על אזור הלב מפחד.
״מה!״ צעק חזרה והתנשף, אך כשראה את פניי נרגע והעלה אצבע שלישית לפניי.
״אידיוט, חשבתי חוטפים אותי.״ אמר, ממשיך להתנשף.
״למה שיחטפו אותך על יד הבית שלי?״
״לך תזדיין.״ איחל לי.