My strange addiction L.S

-פרק 3-

נקודת מבט לואי

״פאק לואי, עוד?״ שאל נייל תוך כדי שהתכופף לגובה בו ישבתי מעל האסלה, מקיא את הכל. ידו תמכה בגבי, בעודי מקיא שוב בשירותים של ביתי.
הרגשתי דמעות מבצבצות מעיניי, נזרקתי לאחור מתנשף ומזיע, לעזאזל, אני רוצה להסניף.
״אני מבטיח לך שיצחקו עליי מחר.״ אמרתי, מנגב את שפתיי מהקיא שנשאר עליהן.

״ועוד איך.״ אמר, גורם לי להרים גבה ולשלוח לו מבט שואל.
״לואי אני חבר טוב, אני כנה איתך.״ הו, לא חשבתי על זה ככה.
״פייר.״ עניתי.

אני לא יכול להפסיק לחשוב על המתולתל שהקאתי עליו, הוא שנא אותי גם ככה ואני נתקל בו כל הזמן כי אני כזה אידיוט. אני לא חושב שהוא שונא דווקא אותי, יש לי הרגשה שהוא שונא את כולם.

״מה הייתה הבעיה של המתולתל הזה?״ שאל נייל לפתע.
״אני באמת לא יודע.״ אני יודע, הוא כנראה אחד כזה שקשוח מבחוץ ומבפנים הוא אדם אחר לגמרי.

״אגב, אני נשאר פה הלילה.״ הודיע, אני לא מוכן לזה, רציתי להסניף הלילה אבל אני לא יכול לידו, אני לא רוצה להכניס אותו לעולם של הסמים האלה.
״מה? למה?״ שאלתי אותו תוך כדי שהוא הקים את עצמו והושיט לי את ידו.
״מה למה? חשבת שאשאיר אותך מקיא למוות לבד? היית מת.״ אמר והקים אותי מהרצפה הקרה, נחמד מצידו.

נכנסתי להתקלח ונייל יצא מהשירותים, הורדתי את בגדיי ונכנסתי, מפעיל את ברז המים ונותן לכל הלחץ שבי להישטף יחד זרם המים שירד לאורך גופי.
נכנסתי למחשבות וחרדות, תמיד משהו מפגיש ביני לבין הילד הבעייתי הזה בשכבה מעליי, אני כל הזמן נתקל בו ללא שום רצון, והוא גם לא מעוניין בלפגוש אותי, אז מה הפאקינג קטע?
אני יודע שיצחקו עליי מחר, גם בשכבה מעל, אני כזה מטומטם, לפעמים אני מאמין שכל זה מגיע לי, ואני מעדיף שהם יפגעו בי מאשר שאני אעשה את זה לעצמי כמו פעם.

יצאתי עטוף במגבת, מתכוון ללכת לארון לקחת בוקסר. איך שפתחתי את הדלת עיניי פגשו את נייל שכבר ישן ונחר, אבל ממש חזק, איך אני אמור לישון איתו?
לפתע עלה רעיון בראשי, נייל ישן, אני סוג של לבד, זו ההזדמנות היחידה שלי.

ניגשתי לארון והוצאתי את הבוקסר הראשון שידי פגשה בו, לובש אותו ומתקדם בצעדים זהירים ושקטים למגירה שנמצאת לצד המיטה.
הגעתי והתיישבתי על ברכיי, מושך את ידית המגירה לכיווני לאט, וישר השקית נחשפה אל מול עיניי, הוצאתי את השקית וקיוויתי שנייל לא יתעורר.
רק הנחתי את ידי על השקית וכבר נשמע קולו של נייל.

״לואי? מה אתה עושה?״ שאל אותי, גורם לי לדחוף את המגירה חזרה למקומה, למזלי חושך.
״כלום, הולך למיטה.״ אומר, הוא מלמל משהו לא ברור וישר שקע בשינה עמוקה שוב.
תודה לך נייל.