בית הספר לקוסמים מחוננים של מר ברונר

הקדמה

נ.מ.- סריוס

עפתי במשך שעות.

לא ידעתי לאיפה.

אני ובקביק כבר התחלנו להתעייף.

פתאום ראיתי יבשה.

"עוד כמה מטרים בקביק" אמרתי כשראיתי שהוא מתחיל להתעייף ולסטות הצידה "אנחנו נצליח"

צדקתי, באמת הצלחנו. לא בדיוק בדרך שהכי הייתי רוצה אבל הצלחנו לנחות או ליתר דיוק להתרסק לתוך היער.

ברגע שרגליי נגעו באדמה התעלפתי, והדבר האחרון שראיתי היה הרבה בני נוער מקיפים אותי עם נשקים שלופים.

נ.מ.- קלאריס

היינו באמצע משחק תפוס תדגל, ובדיוק עמדתי לנצח ואז איזו חיה מוזרה ואיש שנראה ממש מוזנח נפלו מהשמיים.

לא, אני לא צוחקת הם פ*קינג נפלו מהשמיים. בדיוק באתי לדקור אותם בחנית שלי כעונש {מה? זה מגיע להם!} ואז כירון אנבת' ופרסי באו ועצרו אותי בטענה ואני מצטטת "תרגיעי קלאריס אם הם היו מפלצות הם לא היו עוברים את הגבולות. קודם כל צריך לקחת אותם לטפל בהם כמיטב יכולתנו ואז לתחקר אותם אחרי שיתעוררו" 

אז לקחנו אותו לאחד החדרים הריקים בביתן הראשי ותוך שניה הגיע וויל וסילק אותנו משם. איזה חוצפן!

אחרי איזו שעה וויל הסכים לנו להיכנס (ולא, לא חיכיתי מחוץ לחדר אם זה מה שאתם חושבים, רק ישבתי בספסל שבמקרה היה ליד וחשבתי על כל הדרכים שאני יכולה להרוג את פרסי. שקט אתם.) וכשנכנסנו ראינו את האיש יושב על המיטה בחדר עם תחבושות ותפרים חדשים מהנפילה.

"איך קוראים לך ולמה התרסקת במחנה באמצע תפוס תדגל?" התפרצתי לפני שמישהו אחר יספיק לומר משהו.

"קוראים לי סיריוס בלק...(אין לי כוח לכתוב הכל אז תעשו כאילו כתבתי כאן כל מה שקרה לו)" הוא אמר "...וזה למה התרסקתי כאן באמצע המשחק שלך"

"מה?!?" שאלתי בשוק את הסיריוס הזה. "קוסמים קיימים?!?"

"למען האמת עכשיו כשחושבים על זה, זה דווקא הגיוני" אמרה אנבת' בקול ההגיוני שלה.

"למה את חושבת שזה הגיוני?" סיריוס שאל.

"טוב, אתה סיפרת לנו את הסיפור שלך עכשיו אנחנו נספר לך את שלנו... (כמו עם סיריוס, אין לי כוח)"היא אמרה "...וזה למה זה נשמע לי הגיוני"

"וואו" סיריוס אמר בשוק קל "טוב, אני עייף אפשר לישון?"

"כן" אמרו כולם חוץ ממני שאמרתי "אם אתה חייב" ויצאנו מהחדר, משאירים אותו לחשוב על כל הדברים החדשים שסיפרנו לו.

טוב אז זאת ההקדמה, אני מקווה שתאהבו ותמשיכו לקרוא, אבל אם לא זה בסדר.

יש לי עוד קרוסאובר של פג והפ בעמוד שלי, אשמח אם תקראו😁.

אני הייתי אמילי ואני מאחלת יום מנצנץ לכולם✨