Young Blood 2- Stronger?

פרק-4:

הערה לפני הפרק: אני מאוהבת במארק במציאות.
הוא אפילו העלה סרטון מהטיק טוק שלי לסטורי שלו!!
הוא חמוד ומדהים ודיירקשנר אמיתי.
סליחה שהוא יצא ככה בפאנפיק:(
דבר שני, תאמינו או לא התחלתי לכתוב את הפרק הזה ב18.2 (יותר מחודשיים הצילו) אז סליחה אם הוא מוזר ונראה לא קשור אחד לשני כי יש פערי זמן ענקיים.
אני מתנצלת על העוול שנגרם לכם בגלל שאני לא עקבית, מקווה שאתם סולחים לי. כיתה י״א מכה קשה❤️
אוהבת אתכםם תתחילו איתי שיחות בתגובות אני מתגעגעת ומתה לדבר איתכם!!
נ.ב מציעה לקרוא את הפרק הקודם, עבר זמן...
_
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני מרגיש כל כך אבוד וחסר אונים. זאת סיטואציה שלא ציפיתי להיקלע אליה, ממש לא עכשיו.
"לואי" אבא אומר, ואני יודע שמה שיבוא עכשיו לא עומד להיות טוב. "אתה בכלל מבין כמה נזק עשית לעצמך ולעסק של הארי עם ההכרזה המטופשת שלך בפתיחה? אם אתה רוצה להיות פאגוט ולזיין גברים אתה יכול לעשות את זה בסודיות.עכשיו אף איש עסקים או חברה שמכבדת את עצמה לא תיקח אותך ברצינות! ובכלל, לא היית עם ג'מה? היא הרבה יותר שפויה מהאח המתרומם שלה, למעשה היא עשתה לך טוב בניגוד אליו.
הכל באשמתו! הוא קלקל אותך." אני מרגיש את המחנק בגרון, בולע רוק ומנסה להתאפס על עצמי. "אתה לא מבין כלום מהחיים שלך! כל החיים ניסיתי לרצות אותך ולגרום לך להתגאות בי. אני מבין עכשיו שכל זה היה בזבוז זמן מוחלט כי הרי שום דבר שאני אעשה לא יהיה מספיק בשבילך אף פעם! אז יש לי חדשות בשבילך, אני לא הבן המושלם שחלמת עליו, אני לא בובה על חוט שאפשר לשחק בה, אני לואי. אני אוהב את הארי ואני מאושר. אתה יכול לקבל את זה ואתה יכול גם לא, לא באמת אכפת לי". אני אומר, שם לב לדמעות הלא רצויות הזולגות מעיניי רק כשאני מסיים לדבר. "כל החיים טיפחתי אותך, השקעתי מאמצים, ניסיתי לבנות לך עתיד, ההארי המושלם הזה שלך דרדר אותך והרס לך הכל. הפכת לתינוקת רכרוכית ובכיינית שלא ראויה לרשת את המקום שלי בחברה בכלל. לוטי יותר מתאימה ממך! אתה לא הבן שלי יותר. מעכשיו יש לי שתי בנות". "אתה יכול לחשוב עליי מה שבא לך! לך להזדיין, מי בכלל רוצה להיות הבן של אדם כל כך מרושע וחשוך כמוך? אתה מרחיק ממך את כולם. אפילו אמא עזבה אותך כי היא הבינה כמה רע אתה". אני יורק לעברו את המשפט, יודע שאני פוגע בנקודה הרגישה היחידה שלו ואני יוצא מהמעלית כשהיא מגיעה לקומת החדר שלי. "אתה אפילו לא ראוי בשביל החדר הזה!" הוא צועק מהמעלית, רק גורם לי להגביר את קצב הריצה שלי עד שאני מגיע לחדר ומתרסק על הרצפה.
אני לא יודע כמה שעות, דקות או שניות עוברות מהרגע שבו נכנסתי לחדר. אני יושב בפינת החדר על הרצפה, מכווץ לתוך עצמי, מנסה לעכל את הסצנה הזאת שעברה עליי, לא מזהה את החיים שלי. ידעתי שהיציאה שי מהארון לא הולכת לעשות לי חיים קלים. ידעתי שאבא שלי הומופוב, ידעתי שהולכים לדפוק לי מבטים בבית ספר, אבל למה זה כל כך פוגע כשזה הופך למציאות? אני יודע שכל מילה שהוא הוציא בשיחה הזאת מפיו היא שטותית, אני יודע שכל מה שהוא אומר לא נכון, ובאמת לא אכפת לי מהדעות החשוכות שלו או ממה שהוא חושב עליי. אך למרות זאת, באיזשהו מקום, לשמוע ישירות את הדברים האלה מרגיש כמו סטירה לפרצוף. אבא לא צריך להתנהג כך לילד שהוא בחר להביא לעולם. הוא צריך לקבל אותו ולהכיל, לאהוב ולתמוך. אני בחיים לא אבין הורים שחושבים שזה לגיטימי לדבר לילדים שלהם בצורה הזאת, כאילו אין לנו רגשות. אני מוצף במחשבות ורגשות, לא יודע איך להכיל את עצמי יותר. כל כך הרבה דברים שרצים במוחי, לא נותנים לי מנוחה. בשלב מסוים אני פשוט מניח את ראשי על ברכיי, עוצם עיניים ומפסיק לחשוב, מתנתק מהכל.
כעבור זמן מסויים, אור חזק מסנוור אותי, מעיר אותי. כנראה שנרדמתי.. "לואי אתה לא תאמין מה קרה לי היום!" אני שומע את קולו הנרגש של הארי, ובעוד שאני מרים את ראשי כדי להסתכל עליו, אני שם לב איך פניו נופלות בשנייה שהוא מבחין במצבי. הוא נופל על הרצפה לצידי במהירות, עוטף אותי בחיבוק חם בין זרועותיו הענקיות. החיבוק נמשך כמה שניות, שתיקה שוררת בין שנינו, ולמרות המצב הנסער שלי אני שמח כי אני יודע שיש לי אותו. אני יודע שאני יכול לשתף אותו בהכל עכשיו ולהרגיש טוב יותר אחרי. אני יודע שהוא ידבר איתי ויעודד אותי, שהוא יבין ולא ישפוט. "מה קרה לואי שלי?" הוא לוחש לי. "א.. אני פגשתי את אבא במעלית. אני משער שאתה מבין איך השיחה הלכה." אני אומר לו, מסתכל על הירוק שבעיניו. "אוי לו אני מצטער שהיית צריך להתמודד עם זה. זה באמת לא מגיע לך." הוא אומר ומחבק אותי חזק יותר. "אני לא מנסה יותר לרצות אותו ושהוא יאהב אותי, אבל פשוט נמאס לי לשמוע בכל דרך אפשרית כמה אני אכזבה." אני אומר בכנות. "לו אתה כל כך לא אכזבה. אתה ילד מוצלח, מוכשר, חכם, אתה בן אדם טוב שכולם אוהבים. אז מה אם אתה לא איש עסקים? אתה טוב בכל כך הרבה דברים אחרים. יש לך כישרון במוזיקה ובפוטבול. אם הוא לא רואה את זה זאת לגמרי בעיה שלו והוא הפסיד בן אדם מדהים. ואני אוהב אותך תמיד הכי בעולם לא משנה מה. ואני אהיה פה כדי להזכיר לך כמה שאתה מושלם". הדמעות שוב עולות לעיניי, אבל הפעם מהתרגשות. אולי הפסדתי מערכות יחסים חשובות בחיים שלי בחודשיים האחרונים, אבל הוא שווה הכל. כי זכיתי בבן אדם שיאהב אותי ללא תנאים ויהיה פה תמיד בשבילי, וזה מה שחשוב. "אני אוהב אותך הארי, תודה שאתה בחיים שלי. אתה הכל באמת". אני אומר לו ומרסק את שפתיי על שלו. אנחנו מתנתקים והוא לוחש לי "אל תדאג לו, אני אתקן את המצב". הוא אומר ואני מחייך. "ועד אז אני רוצה אותך שמח" אני מהנהן והוא מחייך, מנשק את שפתיי.
אני מבין את הכיוון שהנשיקה הזאת מתקדמת אליו במהרה.
הארי מכניס את ידיו למתחת החולצה שלי, מרפרף את ידיו החמות על העור שלי, גורם לי להירגע ולשכוח הכל.
אני עוצם את עיניי ומתענג על תחושת החום שאופפת אותי ברגעים אלה. הוא מעלה את החולצה עד הסוף, מתחיל לפזר נשיקות עדינות על הבטן שלי, מותיר אחריו שובל של נשיקות עד הבטן התחתונה. אני מעלה את ידיי על קוביות הקסם המהפנטות שלו, רוצה לעשות לו טוב באותה המידה, ולהינות גם בעצמי. אך הוא עוצר אותי ומניח את ידיי על המזרון לצידי גופי.
״אני רוצה לעשות לך טוב לו. היום זה הכל בשבילך״.
הוא אומר ואני מהנהן. ״האמת שיש לי הפתעה, תכננתי לעשות אותה בצורה קצת יותר כיפית, אבל אני מניח שזה יכול לשפר את האווירה״. הוא אומר, ואני סקרן לדעת למה הכוונה. האם זה קשור לסקס שהיה אמור לקרות כרגע אם הוא לא היה עוצר ומדבר? ״הארי מהר״ אני אומר בעודי מגורה.
אני צופה בו הולך לתיק שלו, לוקח משהו שאיני מזהה מהשקית שליד. ״אבל תעצום עיניים!!״ הוא צועק לעברי. אני מצחקק ועושה כפי שהורה לי. אני מרגיש אותו קרוב אליי, יכול להרגיש את הנשימות החמימות שלו על פניי. אני שומע אותו פותח פקק כלשהו, מה זה כבר יכול להיות? לפתע נשמע קול ריסוס, ואני מרגיש נוזל קריר במורד בטני. מריח ריח מתוק. אני פותח את עיניי בפתאומיות. ״זה קצפת?״ אני שואל בתמיהה. הוא לא עונה לי, ובמקום זאת מתחיל ללקק את הקצפת מגופי, ההרגשה מוזרה קצת בהתחלה, אבל אני מתחיל להתרגל ולהתענג.
הוא שם קצת על הפטמה שלי, מוצץ ומלקק. אני זורק את ראשי לאחור, עוצם את עיניי בשנית וממקם את ידיי בשיערו, מושך וחופן את ראשו. אני שומע את הקצפת נפתחת שוב, והפעם הוא שם אותה על האיבר שלי. בהתחלה אני צוחק, עד שהוא דוחף את כולו לפיו, שואב ממני כל טיפה של שפיות. הוא מוצץ חזק, מוריד ומעלה את ראשו בקצב אחיד, גורם לי להתפתל מעונג, לצעוק את שמו. ״ה..הארי אני..״ לפני שאני מספיק לסיים את המשפט הוא שולף את איברי הקשה והפועם מפיו, מבין את כוונתי. הוא מוריד במהרה את המכנסיים האלגנטים שלו ואת הבוקסר. ״בבת אחת?״ הוא שאל ומסתכל לתוך עיניי. ״כן, מהר האז״. הוא מהנהן ומתמקם בפתח של חורי. ובמכה מענה אחת קורע אותי לגזרים וכל חלק בגופי אוהב את זה.
הוא מתחיל לזוז בתוכי, חופן את הישבן שלי עם ידיו לוחץ ונהנה ממנו. זה מעלה בי חיוך. הוא נע בקצב אחיד, מגביר את העצמה בכל פעם, פוגע בכל הנקודות המושלמות. ״ל.. לו אני אוהב אותך. אתה מושלם״. "א.. אני אוהב אותך" אני אומר לו, בקושי מסוגל לדבר בגלל האופוריה שאני נמצא בה כרגע. הידיים שלי על הגב שלו, שורטות ומחבקות מרוב אהבה, ואני מקרב אותו אליי, מעמיק את החדירה. אני שומע את הגניחה שלו בזמן שאני עושה את זה, והוא גורם לי לגמור. אני מתפוצץ לגמרי, פעימות הלב שלי חזקות, אני מתנשף ומרגיש בגן עדן. לאחר מספר שניות, ועוד כמה תנועות חדות בתוכי, אני מרגיש את הנוזל הלבן שלו, תחושה חמימה.
"מגבת?" הוא שואל ואני מהנהן, עדיין שוכב באותה התנוחה. הארי מנקה אותי בעדינות ואני מודה לו על כך.
"מקלחת?" אני שואל, למרות שאני חסר כוחות. היה יום ארוך ביותר, לא קל להתמודדות, אבל כמובן שיש לי את הארי שמחזיר אליי את השפיות, התקווה ובעיקר הרצון לחיות עד כמה שזה נשמע אפל. אני רק רוצה לישון בזרועותיו, אבל אני לא יכול להתעלם מהגו, הדביק שלי, הקצפת עשתה את שלה.. "אני ארים אותך חמודי שלי". הוא אומר בקול ילדותי ונושא אותי עד חדר האמבטיה. אנחנו נעמדים מתחת לזרם המים החם, מחובקים, נותנים למים לשטוף מאיתנו הכל. "אני אוהב אותך הכי בעולם האזי שלי" אני לוחש באוזן שלו, ונושק לה. "ואני אוהב אותך". הוא משיב לי, ובזאת אנחנו מתחילים להתקלח, מסבנים אחד את השני, נהנים מהזרם החם ומהקצף, הניחוחות של הסבון.
לאחר כמה דקות אנחנו יוצאים מהמים, מתנגבים ביחד. אנחנו ניגשים לארון, הארי זורק אליי בוקסר ולוקח אחד גם לעצמו. אנחנו מתלבשים ונכנסים למיטה, מתחת למצעים, מחובקים.
"טוב אז זה היה יום ארוך". אני אומר ונאנח, מסתכל בעיניו. הוא נראה רציני, כאילו עומג לומר משהו עמוק ומרגש. "ארוך כמו הזין שלי?" הוא אומר וקורץ לי. אני צוחק ונותן לו מכה בכתף. "כמעט כמו הזין שלך.." אני משיב לו ושנינו צוחקים. "את זה אתה אמרת.." הוא אומר ונושק לי במצח. "אבל באמת רציני רגע הארי, אני רוצה לומר לך תודה על הכל. אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך. אתה גורם לי להיות אני ולא איזה גרסה עצובה ובודדה של עצמי, אתה הצלת אותי מהמחשבות שלי היום". (קרדיט לחבר הנדיר שלי על המשפט אני ממש העתקתי אותו מהודעה שלו כי ככה).
"לו אתה הכל בשבילי, אני תמיד אהיה פה בשבילך". "אני יודע, ואני אף פעם לא אעזוב". אני אומר לו ומחבק אותו חזק יותר. "דרך אגב, מה רצית לומר בהתלהבות כשנכנסת?" אני שואל. הוא מתחיל לספר לי על היום שלו בעבודה, על הבנות שניסו להתחיל איתו בחוף, ועל התלמידים החדשים שהוא התחיל לעבוד איתם.
השיחה שלנו עורכת כמה דקות, עד שאני מרגיש את העיניים שלי בוגדות בי, נעצמות מעצמן. הארי כנראה שם לב. "לילה טוב לואי שלי" הוא אומר ונושק לי. "לילה טוב" אני ממלמל חצי ישן, ונרדם עם חיוך למרות הכל.