Young Blood 2- Stronger?

פרק-1:

אז מה קורה חברים? התגעגעתם?
טוב אני יודעת שכן.. הוואטפד שלי קורס מרוב הודעות, הצבעות ותגובות על הפאנפיק. מסתבר שאתם עושים הרבה מרתונים וגם מביאים קוראים חדשים:)
אז הספר השני כבר כאן, ואיזה יום יותר מושלם להעלות בו פרק מהיום הראשון של 2021?.. אני גאה ושמחה להתחיל את הספר הזה בכיתה יא ולא ט😂 אני מרגישה ובטוחה שהכתיבה שלי השתפרה ונהייתה יותר איכותית, וככל שאני צוברת יותר ניסיון ככה זה ילך יותר טוב. בנוסף בתור אחת עם חבר כבר חצי שנה, צברתי ניסיון בחוויות נוספות שעוזרות לי לשפר את הכתיבה שלי אם אתם מבינים לאן אני חותרת;)
אז כן אני רוצה לאחל לכם שנה טובה ומדהימה, שתזכו להגשים את עצמכם ולהנות. אוהבת, עינב❤️
נ.ב תשמעו את השיר בסמאט מבטיחה שלא תתחרטו.
_

~נקודת מבט לואי~
השעה כנראה ארבע לפנות בוקר. אני שוכב בזרועותיו של הארי, נושם את הריח שלו לאפי. חיוך ענק על שפתיי. התגעגעתי להרגשה הזאת, הלילות לצידו, הרבה יותר ממה שחשבתי. אני מרים את מבטי אליו, רואה שהוא מסתכל עליי בחזרה, העיניים הירוקות שהן הנוף האהוב עליי. לפתע שפתיו מתעקלות לחיוך ממזרי, אני מכיר את הפרצוף הזה. "רוצה שוב?" אני שואל בקול ישנוני . "שאני אתנגד?" הוא עונה.
הוא קם בבת אחת, מוריד אותי ממנו ועולה מעליי, ממקם את הידיים שלו לצידי גופי העירום. "כל כך יפה" הוא אומר ובוחן אותי. הוא מתחיל לפזר נשיקות על החזה שלי, יורד עם הלשון שלו למטה עד שהוא מגיע לקו הבוקסר, שכעת לא נמצא עליו כלום. הוא מתגרה בי, מתחיל לנשק את הירך הפנימית שלי, מפזר נשיקות רבות באיזור.
"ה..הארי תרד" אני אומר לו, האיבר שלי כבר בפעולה, קשה וזקוק למגע. אני לא יודע איך הוא עדיין עובד אחרי כל הפעמים האלה, אבל אני צריך את השפתיים של הארי מסביבו. הוא צוחק ועוטף את איברי עם שפתיו, מתעכב על הלמעלה, מנשק את הכיפה, ואז דוחף את כל האורך לגרונו. אני גונח בחוזקה, אוהב את ההרגשה הזאת, הוא מוצץ בחוזקה, טיפות רוק נוטפות ממנו, גורמות להכל להיות חלק יותר, רטוב יותר, טוב יותר. אני מסתכל עליו עושה את הפעולה, וזה גורם לי לעונג. העיניים שלו מסתכלות לתוך עיניי תוך כדי שהוא מוצץ חזק, שואב ממני את השבועות הנוראים שעברו עליי בלעדיו. הוא מחליק את שפתיו ממני, מרסק אותן על שלי לנשיקה עוצמתית. אני טוחב את ידי בשערו, פורע אותו ונהנה. "לו אתה מוכן?" הארי שואל, ואני מרגיש אותו בפתח של החור שלי. "תמיד". אני עונה לו, מרגיש מיד את החדירה. הוא מתחיל לנוע בתוכי, תופס את איברי בידו ומשפשף אותו תוך כדי. הוא עדיין רטוב ממקודם, מה שמגביר את התחושה. הארי ממשיך לזוז בתוכי, נדחק לתוכי חזק יותר בכל פעם,נוגע בדיוק בנקודות הנכונות. אני שומע את הגניחות החלשות שלו ומחייך. אני מנשק את הצוואר שלו, מלקק ומוצץ עולה עם הלשון למעלה, מלקק את האוזן שלו שומע אותו גונח בתגובה. הוא עובר עכשיו לפטמה שלי, מוצץ ומלקק אותה תוך כדי פעולותיו האחרות, מסב לי עונג בכל דרך אפשרית. אני שם את ידי על הגב שלו, שורט עם הציפורניים וגונח בהנאה. "ה.. הארי אני קרוב" אני אומר כשהוא נדחק לתוכי בחוזקה עוד פעם. "אתה כל כך טוב בייב, אני אוהב אותך" הוא אומר, גורם לי לשחרר את כל הנוזל הלבן על הבטן שלי, אני עוצם את עיניי ומגלגל את ראשי לאחור. לאחר כמה שניות אני מרגיש את הארי גומר בתוכי, נוחת לידי על המיטה. "יש לך כוח לנקות את זה שוב?" אני שואל וצוחק. "נעשה את זה זריז" הוא אומר ומביא את המגבת מהרצפה. אנחנו מתנקים וחוזרים ישר למצב שכיבה. "אנחנו הולכים להיות מחר כל כך עייפים". אני אומר ומפהק. "היום" הארי מתקן ומחבק אותי, מצמיד אותי אליו הכי שאפשר.אני עוצם את עיניי ונופל לשינה, לא לפני שאני אומר לילה טוב להארי ושאני אוהב אותו הכי בעולם.
לאחר מה שמרגיש כמו דקה, השעון המעורר מצלצל, מעיר אותי במנגינה הצורמת. "הארי?" אני שואל, רואה שהוא עדיין שקוע בשינה, נראה כה שליו ותמים. "לו?" הוא אומר בקול נמוך וצרוד של בוקר, שגורם לי לרצות לקפוץ עליו שוב. "אנחנו צריכים לקום האז" אני אומר ומלטף את שיערו "זה היום הראשון שלך בעבודה". "אני קם בייב" הוא אומר ומתרומם למצב ישיבה. אני מנשק אותו לבוקר טוב ואז קם מהמיטה, הולך לקראת הארון.
"אני הולך להתקלח, אתה מכין קפה ומתחלפים?" אני שואל ומסתכל עליו, אני אוהב את הארי של הבוקר. "כן בייב, תעשה את זה זריז שלא נאחר". הוא אומר ואני מחייך אליו, לוקח את הבגדים ונכנס לחדר האמבטיה.
לפני שאני נכנס להתקלח, אני נעמד מול המראה, בקושי מזהה את הבן אדם המבולגן מכל בחינה אפשרית שעומד מולי. אני עירום לגמרי, דביק בכל פינה בגוף. הבטן שלי מלאה בחבורות אהבה מהארי, הוא סימן אותי וקשה לפספס. השיער שלי מבולגן, הלחיים שלי סמוקות, ולמרות השקיות מתחת לעיניים אפשר לראות שהן זוהרות לגמרי, אחח מה שהארי מוציא ממני.. אני נכנס למקלחת עומד מתחת לזרם המים החמים, שקצת מעירים אותי וגורמים לי להרגיש טוב יותר, פחות כמו זומבי שישן שעה בלילה. אני חופף את שיערי, מסבן את הגוף ומצחצח שיניים, יוצא מהזרם לאחר כמה דקות, מנסה להתעכב כמה שפחות בתוך המים. אחרי הכל לא כל יום זה היום הראשון של השנה האחרונה בתיכון.. ובנוסף כמובן שאני לא רוצה לעכב את הארי ביום הראשון שלו בעבודה. אני מתלבש במהירות, מנגב את שיערי ופורע אותו עם היד, מעצב אותו כמו תמיד. אני תולה את המגבת שלי ויוצא מחדר האמבטיה.
"האז סיימתי" אני אומר ומתקדם לעברו, רואה שהוא בדיוק סיים להכין לנו קפה וטוסטים. "זה לעכשיו" הוא מצביע על הצלחת עם הטוסט שנמצאת על השולחן "וזה לבית ספר" הוא לוקח מהשיש לחמניה עטופה בשקית ושם על השולחן לידי. "אני אוהב אותך כל כך, תודה הארי". אני אומר לו, נושק לשפתיו, משחרר אותו להתארגן. אני מתיישב בשולחן, לא לפני שאני לוקח את הטלפון שלי. אני לוגם מהקפה שהארי הכין, הפרצוף שלי מתעוות מהטעם המר. זה ידוע שאני בן אדם של תה, אבל אני כל כך עייף שאני צריך קפאין בדם שלי.
אני מדפדף בין האפליקציות בטלפון שלי, קיבלתי די הרבה הודעות ביממה האחרונה בהתחשב בעובדה שיצאתי בפתאומיות מהארון עם אח של האקסית שלי.. לחלק מההודעות אני עונה, וחלק אני פשוט מוחק כי אני לא מעוניין להסתכל עליהן. אני קצת חושש להיכנס לבית ספר, אין לי מושג איך זה עומד להשפיע על יחסים שלי עם אנשים. למרות שיש לנו את החבורה הפנימית שלנו, ג'מה ואני זוג מאוד מוכר בבית ספר, ועכשיו כשאני עם הארי אני בטוח שאנשים יתייחסו אליי שונה. אי אפשר לא לקבל שפיטה כשיש לך חבר אחרי שנתיים של זוגיות עם בת, והחבר הוא במקרה אח שלה.. אני משתדל לא לחשוב על זה יותר מידי כמו שאני נוטה לעשות ופשוט לזרום. ולמזלי, הארי בדיוק יוצא מהמקלחת כשמגבת מסביב לאגנו. אני מסתכל עליו, זורק את המגבת על המיטה, נושך את שפתיי למראה הישבן החשוף שלו, צופה בו זז תוך כדי שהוא הולך לעבר הארון. על הגב שלו ניתן לראות סימנים של ציפורניים, ואני מקווה בשבילו שהוא לא יצטרך להוריד חולצה בעבודה היום, כי אז כולם יראו את הלילה המטורף שעבר עלינו. הארי מסיים להתלבש ובא לשבת איתי בשולחן. אנחנו אוכלים ומדברים על היום הזה, הציפיות של כל אחד והתוכניות למהלך היום. "אני כנראה מסיים מאוחר, אז או שאני אפגוש אותך בחוף או שכבר ניפגש פה?" אני שואל כדי לוודא איתו.
"יש לי היום עומס. יש כמה שיעורים שאני מעביר, וחוץ מהם אני צריך לפקח על העשייה של כל הצוות, לחתום על אלפי טפסים ולראות שהכל הולך חלק". הארי אומר ושומעים בקולו כמה הוא נרגש. "אני בטוח שתעשה את זה בצורה הכי טובה שאפשר, ושגם תהנה". "תודה לו, אני אוהב אותך" הוא אומר ונושק לשפתיי. אני מסתכל על השעה בטלפון ורואה שכבר צריך לצאת. אני אומר להארי ואנחנו קמים מהשולחן. אני לוקח את התיק שסידרתי מראש, מה שחסך לי הרבה זמן היום והארי לוקח את הדברים שלו לעבודה והמפתחות של האוטו. החלטנו שהוא מסיע אותי לבית ספר ואחר כך ממשיך משם לעבודה. "מוכן בייב?" הוא שואל כשאנחנו צועדים למעלית. "הלוואי". אני עונה ולוקח את ידו בחופשיות, פעם ראשונה שאני יכול לעשות את זה בפומבי מבלי לחשוש שמישהו יראה אותנו. אני מחייך ואנחנו נכנסים למעלית יד ביד.
הנסיעה עוברת במהירות, אנחנו מקשיבים למוזיקה ביחד צורחים את המילים ומפיגים כך את המתח.
אנחנו מגיעים לבית ספר והארי חונה מול השער. אני משפיל את מבטי, לא מוכן עדיין להסתכל, לראות את כולם ולהתמודד עם חווית בית ספר. אני בדרך כלל תמיד מתרגש ליום הראשון, ואני די אוהב את בית הספר באופן כללי, אבל אני מפחד מהתגובות של אנשים. "היי לו, יהיה בסדר" הארי אומר ומרים את מבטי עם ידו. "אני לא יודע.. אבל לפחות יש לי אותך" אני אומר ומחייך אליו. "אתה מוכן לו" הוא אומר ויוצא מהאוטו, פותח לי את הדלת מבחוץ. "איזה ג'נטלמן" אני אומר לו וקורץ. אנחנו נעמדים מחוץ לשער, הארי עוטף את ידיו סביב אגני, מצמיד אותי אליו. "אני אוהב אותך לואי, יהיה בסדר, מה זה בית ספר בשבילך לעומת מה שעברנו בחופש" הוא אומר ומטיח את שפתיו על שלי. אני עוצם את עיניי, שוכח שאנחנו בפומבי, מתרכז רק בהארי כאילו אנחנו היחידים בעולם. אנחנו מתנתקים ואני מחבק אותו חזק לפני שאנחנו נפרדים. "ביי האז, אני אוהב אותך. בהצלחה ביום הראשון בעבודה." אני אומר, צופה בו צועד חזרה אל המכונית. אני נכנס לשער, משתדל להתחמק מהמבטים הבוחנים וההתחלששויות שאופפות אותי. אם גם ככה הייתי נושא שיחה מרכזי, הצלחתי לעורר הרבה צומי עם הנשיקה בפתח בית הספר.. אני הולך במסדרון ומגיע היישר ללוקר שלי, מוצא את נייל ואלינור. "בוקר טוב לכם" אני אומר עם חיוך, שמח לראות פרצופים מוכרים בכל ההמולה של היום הראשון. "לואי!!!" אלינור צועקת ומחבקת אותי ישר. "אני שמחה לראות אותך. וגאה בך מאוד על אתמול". אלינור אומרת. "תודה אל, אני שמח שאת תומכת בי." אני אומר ומסתכל על נייל, שנראה קצת מתוח. "הכל בסדר ני?" אני שואל, מתאר לעצמי שזה בגלל שעוד לא יצא לנו לדבר על הארי. להסתיר ממנו את הזוגיות שלנו היה הדבר הכי קשה שנאלצתי לעשות. "אתה יודע.. ציפיתי להיות הראשון לדעת שהחבר הכי טוב שלי מגיל 0 יוצא מהארון ונמצא בזוגיות.."
נייל אומר ומשפיל את מבטו. "זה לא שאני לא גאה בך ותומך, אבל זה פוגע". הוא אומר. "אני מבטיח שנדבר על הכל נייל, הדבר האחרון שרציתי לעשות היה לפגוע בך. זה היה כל כך קשה להסתיר את זה ממך, אבל הרגשתי שאני חייב. לא רציתי לפגוע בג'מה, בגלל זה החלטנו לשמור על סודיות מוחלטת." "לואי היה במצב קשה, אני יכולה להבין אותו". אלינור אומרת. "הכל בסדר. אנחנו עוד נדבר כמו שלואי אמר". נייל אומר. "או או" אלינור אומרת ומסתכלת לצד השני של המסדרון. אני מבחין בג'מה, לוטי וקמרון. "אני חושב שכדאי לתת לג'מה את הזמן שלה" אני אומר. "הם תומכים בה, וזה מגיע לה". אני אומר והם מהנהנים בהסכמה. לפתע הצלצול נשמע, קוטע את שיחתנו. "ניפגש בקפיטריה?" אלינור שואלת ואנחנו מהנהנים. "אני לא יכול לחכות! התגעגעתי לאוכל של בית ספר" נייל אומר ואנחנו צוחקים. אני שם את הספרים המיותרים בלוקר, והולך לכיתה. השיעור הראשון שלי הוא אנגלית עם הכיתת אם שלי, כיתת מוזיקה.
נייל לא נמצא איתי בשיעור הזה וזה קצת מאכזב, כי ברגע שאני פותח את הדלת של הכיתה ותופס את מקומי, אני קולט שכל העיניים עליי. הלחשושים שאני לא יכול להתחמק מהם הפעם. "הוא לא היה עם ג'מה?" ילדה בשם שרלוט שואלת את חברתה מהקצה השני של הכיתה, ואני מסוגל לשמוע אותן בכל זאת. "שמעתי שהוא גיי עכשיו" השנייה אומרת והן צוחקות. "מסכנה ג'מה" אני שומע קול גברי.
אני מנסה לעצום עיניים ולהירגע, לחשוב על הארי ועל הלילה המדהים שהיה לנו. למזלי המורה מופיעה בתוך מספר שניות, ולידה עומד תלמיד שלא ראיתי בחיי. "בוקר טוב תלמידים, אני מקווה שכולכם קראתם את היצירה שניתנה לחופש. היא מהווה חלק חשוב בעבודת הגמר שלכם.. אני מאחלת לכולנו שנה מוצלחת. הכנתי לכם הפתעה קטנה, זה ניק, והוא הצטרף השנה לבית הספר. תקבלו אותו בברכה!" המורה אומרת ומצביעה עליו. אני בוחן אותו קצת, הוא גבוה, בעל שיער חום בהיר ועיניים בצבע דבש. הוא קצת שרירי, רואים שהוא מתאמן. הוא מציג את עצמו בפני הכיתה, ולאחר מכן מתבקש לשבת. נראה כי המקום היחיד הפנוי בכיתה הוא מאחוריי.
לפני שאני מספיק לשים לב, השיעור מסתיים וכולם נוהרים החוצה מהכיתה. "היי" אני שומע קול נמוך מאחוריי. אני מסתובב ומבין שניק הילד החדש מדבר אליי. "היי" אני אומר ומחייך אליו. "אתה יודע איפה נמצא חדר מוזיקה?" הוא שואל. "בטח, זה השיעור הבא שלי" אני עונה בהתלהבות. "אתה מנגן?" "כן על גיטרה חשמלית" הוא עונה ואנחנו יוצאים מהכיתה תוך כדי שמתפתחת ביננו שיחה. "אז אתה בעצם בקטע של רוק" אני אומר והוא מהנהן. "מגניב". אנחנו ממשיכים לדבר, וככל שהשיחה מתפתחת אני רק יותר שמח שהוא הצטרף לבית ספר שלנו. סוף סוף מישהו שנמצא איתי בכיתה שהוא לא צבוע ומתלחשש עליי כאילו שאני לא שם לב. "מה אתה אוהב לשמוע?" הוא שואל אותי. "הייתי אומר שהטעם שלי במוזיקה די מורכב. אני אוהב בעיקר פופ, אבל יש שירים ספציפיים מז'אנרים מסויימים שאני אוהב. נגיד רוק או מטאל. מבחינת זמרים זה ג'סטין טימברלייק, דה וויקנד, אד שירן וכאלה.."
אנחנו מגיעים לכיתת המוזיקה ומתיישבים אחד ליד השני, בעוד שכולם ממשיכים לדבר עליי, זה מאוד מורגש באוויר.
״תגיד..״ ניק אומר ״אני מדמיין או שכל העיניים עלייך?״ אני פולט אנחה ומהנהן, ולפני שהוא מספיק לשאול המורה נכנסת לכיתה והשיעור מתחיל. לפחות השיעור האהוב עליי ביום הנורא הזה.
**
״אז הילד החדש הזה נחמד?״ נייל שואל. אנחנו יושבים בקפיוטריה, במקום הקבוע שלנו, אבל ניתן להבחין שחצי מהחבורה שלנו לא נמצאת. ״כן הוא מאוד נחמד. דיברתי איתו יחסית הרבה, יש לו טעם טוב במוזיקה והיה גם כיף לדבר איתו בלי קשר. את האמת שהזמנתי אותו להצטרף אלינו לארוחה, הוא אמר שהוא יעבור בלוקרים קודם ויבוא״. אני אומר ומחייך.
״נחמד שהכרת חבר חדש, בעיקר בתקופה הזאת.״ נייל אומר ומגלגל עיניים, כי כמובן שאי אפשר לא לשים לב שכל הבית ספר מדבר על חיי האהבה שלי.
ניק מצטרף אלינו בשלב מסויים, ואנחנו משוחחים בשולחן על העבודה שניתנה לנו במוזיקה, שקבענו לעשות ביחד.
נראה שגם נייל מחבב אותו, אבל בכל זאת שם עליו עין.. כאופייני לנייל. הוא עוד ילמד להיפתח.
בצלצול אני הולך לאולם ספורט, רוצה למות. הדבר האחרון שיש לי כוח אליו עכשיו זה להזיז את עצמי ולהזיע. אני לא בן אדם עצלן בדרך כלל! אני פאקינג מתאמן מלא ומשחק פוטבול, אבל לרוב על יותר משעת שינה אחת בלילה..
אני נכנס למלתחות, מתכוון להחליף בגדים, ומגלה שהשיעור התבטל כי המורה חולה.
אין יותר מאושר ממני!!! זה השיעור האחרון שלי להיום והחליטו לשחרר אותנו.
עולה בדעתי רק רעיון אחד למה אני יכול לעשות עם היום הזה: ללכת להארי ולראות איך הוא מסתדר בעבודה, להפתיע אותו.
~נקודת מבט הארי~
נותרו כמה דקות לשיעור השלישי שלי להיום. החלטתי לקחת על עצמי את רוב האימונים, לתרגל קצת את הכישורים ולהינות מהיום הראשון. אני נמצא כרגע באימון של 18+ וזה כיף לאמן אנשים שהם פחות או יותר בגיל שלי ואפשר לעשות את זה בכיף עם דיבורים וצחוקים. אני כל כך מאושר. אני נמצא עכשיו בעבודת החלומות שלי, ואני יודע שאהבת חיי נמצא איתי בלב.
והוא שלי ורק שלי. אני מנער את ראשי מהמחשבות, וסוגר איתם את השיעור. ״חברים תודה רבה שבאתם! היה מדהים ואתם פשוט אלופים. תבואו שבוע הבא״. אני אומר ונותן להם כיפים.
אני מחזיר את הגלשנים שחלקם השכירו למחסן ומשם הולך ישר למשרד שלי. אני אומר שלום למזכירה בדרך, אבל נכנס למשרד הפנימי שלי לקצת שקט.
אני ניגש לעמדת קפה שסידרתי לעצמי, ומכין לעצמי קפה שחור, השלישי שלי להיום.
לא משנה כמה עייף אני מרגיש, בחיים לא הייתי מחליף את הלילה שלי עם לואי בשום דבר. הייתי זקוק לזה, רעב לזה, ובמילא האנדרנלין שלי בשמים מההתרגשות לעבודה. אז אני לגמרי בסדר. כשהקפה מוכן, אני לוקח את הספל ומתיישב ליד השולחן שלי, מבחין בערימת הטפסים שאני עוד צריך למלא.
אני לוגם מהקפה ומניח את ראשי על השולחן, הפסקה של כמה דקות לא תזיק. אני נאנח בעייפות, אך כמובן לא ביאוש כי אני אוהב את מה שאני עושה, ואז נשמעת דפיקה על הדלת.
אני מגלגל עיניים, מי זה עכשיו? אבל עונה בקול סמכותי ״יבוא״
הדלת נפתחת לפניי, ולואי עומד בדלת.אני מופתע לראות אותו, חשבתי שהוא מסיים מאוחר ושניפגש רק בערב..
הוא נשען על הפתח, ידו על מותניו, מדגישה את התחת העסיסי שלו. ״אדוני המאמן? אני אשמח לשיעור פרטי״ הוא אומר בקולו הסקסי, מתקדם לעברי באיטיות. ״יש לי 20 דקות פרטני״
אני עונה. הוא ממשיך להתקרב בצעדים איטיים, מתיישב על ברכי בחושניות, מרחיק את הכיסא מהשולחן מתחיל לפתוח את כפתורי החולצה שלי, מגרה אותי. אני כורך את ידיי סביב צווארו ומתחיל לנשק אותו באגרסיביות.