העבריין שלי

פרק 1- המשפט

*רק חשוב לי לציין שניסיתי לקרוא קצת על הנושא ולהבין איך זה עובד, אבל אני בכל זאת לא מקצועית ולא מבינה בזה כל כך אז יכול להיות שיהיו כמה טעויות מבחינת אמינות של בית משפט או דברים כאלה, אני מקווה שאם יש כאלה זה לא יפגע בסיפור עד כדי כך, ואני מבקשת אם אתם מוצאים כאלה תנסו לזרום עם זה כי בסופו של דבר זה סיפור שקורה בעולם מקביל.*

השופט דפק עם הפטיש שלוש פעמים על שולחנו וקבע את המשפט. "שנתיים במוסד לעבריינים צעירים עד אשר ימלאו לה 18 ותוכל להישפט כבגירה. התיק סגור." ירקתי על הרצפה. זה היה צפוי, לא חשבתי להקלה בעונש. עשיתי מעשה נורא, לא שאני מצטערת עליו, אבל הוא לא בדיוק גניבת מסטיק מחנות. "כבודו אני מבקש ערעור." מתן, העורך דין שלי התרומם מיד ממושבו, בלעדיו גם את השנתיים האלה לא הייתי מקבלת. דחפתי במותנו עם מרפקיי מכיוון שידי היו כבולות עם אזיקים "מתן, זה בסדר." הוא הסתכל עליי בעיניים פעורות, "אין מצב ליה, את לא הולכת למוסד הזה. אני אנסה לסדר לך אחד טוב יותר." הנדתי בראשי לשלילה "זה באמת בסדר, אני אסתדר שם. זה רק שנתיים." הוא הכה את השולחן בידו "ואז לפחות עוד עשר בכלא רגיל. ליה תני לי להפוך לפחות את השנתיים האלה לשנים נורמאליות. בבקשה." הוא התחנן. ראיתי שהוא באמת דואג לי. מוזר לחשוב שלפני חודשיים המקום היחיד שהייתי רואה אותו זה בארוחות משפחתיות וגם שם לא החלפנו יותר משפט יותר מורכב מ "תעבירי את המלח." .

 "תנסה, אבל גם אם לא תצליח. אני אסתדר." הוא חייך אליי חיוך מבין ופנה אל השופט "כבודו, אני תהיתי, אם אפשר כמובן לאפשר לה לבחור את המוסד בו היא תתגורר." לא הבנתי מה הוא עושה, מאיפה אני מבינה בשיט הזה. השופט חשב לרגע וכשמתן ראה שמתלבט הוסיף "אני יודע שזאת בקשה לא רגילה, אבל יש לה שנתיים אחרונות לחיות סוג של חופש לפני שלפי המערכת היא תיכנס למאסר של לפחות עשור. תן לה לבחור את הכלא שלה, היא תוכל לעשות את זה מתוך רשימת מקומות שאתה תחליט. רק בבקשה תיתן לה את האפשרות הקטנה הזאת. זאת יכולה להיות ההחלטה האחרונה שתבצע בעשור האחרון לגבי חייה." מתן סיים בהתחננות. תהיתי אם הוא מקצין את זה, או שזאת באמת הולכת להיות ההחלטה האחרונה שלי בעשור הקרוב. לא שזה משנה. הייתי עושה את זה שוב, ושוב, ושוב. עד שהעולם יבין. השופט חשב לרגע ולבסוף החליט "אני מניח שזאת אפשרות, בהתחשב בנסיבות, והעובדה שהנאשמת בת 16 וחצי בלבד. אני אוכל לארגן משהו." מתן נראה כאילו הורידו לו עשר שנים מהחיים והתיישב חזרה בכיסאו. "אמרתי לך ש-" הוא לא הספיק לסיים את משפטו כי דן, העורך דין של השכן שלי שהגיש את התביעה נעמד.

 "אני מתנצל להפריע כבודו, אבל התיק כבר נסגר, כך שאין דרך לשנות את העונש. ובהתחשב בגודל המעשה אני חושב שלאפשר לרוצחת כזו לבחור את מיקום ריצוי העונש שלה הוא שחרור מופרז של הכללים. דבר כזה לא נעשה ולא יעשה במשמרת שלי." מתן לא אמר מילה ורק החזיר את מבטו אל השופט "אני מבין את דבריך. אבל הוא אינו מבקש לשנות את עונש הנאשמת אלא את מיקומו. ובהתחשב בעובדה שהיא מתחרטת על המעשה, אני חושב שהתיק סגור." השופט חתם את דבריו והתרומם מכיסאו. לא יכולתי להרגיש הקלה גדולה יותר, בחרנו שאני אשחק את הנפגעת המסכנה שסך הכל עשתה טעות נוראית והיא מצטערת עליה עד עמקי נשמתה. מה שברור שלא נכון. לא הייתי מחליפה את הרגע הזה באף רגע בעולם. התרוממתי מכיסאי וקפצתי על מתן שחיבק אותי מיד בחוזקה "אמרתי לך שאני יכול לעשות עוד משהו." הנהנתי אליו. "אתה הבן דוד הכי טוב בעולם." חייכתי. ידעתי שלא אוכל להשיג יותר טוב מזה. הוא נאנח. "את עדיין הולכת, ואני לא יודע לכמה זמן. אני מצטער." בעטתי בו ברגלי כי כמובן ידי היו אזוקות. "אתה תשתוק אתה. עשית את מה שאתה יכול, ואני אסירת תודה לך על זה. לנצח." יכולתי לדמיין את חיוכו הכובש. 

"אני מתנצל להפריע. אבל רשימת המוסדות מונחת על השולחן. יש לכם חמש דקות." מתן השתחרר ממני ואני התיישבתי בכיסאי. הוא עבר במשך כמה שניות על השמות ולבסוף נאנח ובעט בפינת השולחן "לזרוק אותך לזבל יהיה עדיף משנתיים במקומות האלה." הוא הניח את ראשו על ידו ועבר שוב פעם על המקומות. "אני מניח שהכי טוב יהיה לשים אותך באופק. אבל אני אומר לך מראש, קייטנה לא תהיה לך שם." הנהנתי בהבנה "אני חזקה." הוא גיחך "אני יודע." הוא התרומם מן השולחן והלך אל עבר קצין המבחן שהגיש לו את הדף ודיבר איתו במשך כמה דקות ולבסוף חזר. "ההסעה שלך תהיה בחוץ עוד שבע דקות, ובגלל שאני הבגיר הכי קרוב פיזית וגנטית אלייך באזור אני גם אסע איתך ואכניס אותך פנימה." הנהנתי "מותר לי להביא משהו שלי?" שאלתי בשקט. הוא הנהן "אנחנו נעבור בבית שלך ותוכלי לקחת תיק גב עם כמה פריטים ובגדים. לא חדים." שלפתי את השרשרת בקושי רב מתחת לבגדי. הוא הסתכל בה שנייה אחת והבין "אני חושב שהיא תוכל לעבור." נשמתי עמוק. ידעתי שלמעשיי יהיו תוצאות. והגיע הזמן לשלם אותם. 

***

אשמח לתגובות וביקורות, אוהבת❣