"מה אמרת עכשיו?!"
הסתובבתי לאחור, כך שגבי היה זה שמופנה אליו כעת.
"אמרתי- לא."
הוא גיחך בעצבים... ואני חייכתי בסיפוק. ידעתי שזה מעצבן אותו- ובכל זאת, החלטתי להתגרות כרגע בגורלי.
יודע שלא משנה כמה אני אכחיש את העובדה הזו- אני אף פעם לא אפסיק לאהוב לשחק בלב שלו.
לדעת שלא משנה מה הוא ינסה לעשות כדי להוציא אותי ממנו... הוא בסופו של דבר תמיד יהיה שייך לי.
הוא אחז באגרסיביות בקצה סנטרי וקירב את פניי אל שלו, מכריח אותי להביט עמוק אל תוך עיניו האפלות... ולרצות לרגע אחד קטן- פשוט לשקוע בהם לנצח.
הוא חדר אליי עם מבטו... וגרם לי להרגיש לפתע מעט חלול, מרסק את שפתיו על שלי ללא שום התראה מוקדמת... ולפניי שהוא מתנתק- גם נושך אותן.
גורם לכל גופי להתלהט בין רגע... ולהתחנן ליותר מהתחושה שהוא העניק לי ושאני מרגיש כל כך נזקק אליה בכל פעם שהוא רק אוחז בי בין ידיו.
"מה קרה בייבי, חירמנתי אותך? פתאום משהו מרגיש... מעט לוחץ~" הוא התחיל להעביר את ידו השנייה על ירכיי בזמן שאני עוד מנסה לשחזר את הטעם המתוק של שפתיו על שלי. קופא לפתע כשידיו אחלו לשוטט קרוב יותר ויותר למפסעותיי, גורמות לכל מיני צמרמורות מענגות לטפס במעלה גבי.
עצמתי את עיניי... והעברתי את לשוני בסקסיות על כל אורך שפתיי, פוקח חזרה את עיניי ומביט בו בהתחננות שרק ימשיך.
היה אפשר לראות את חיוכו גדל עם כל רגע בעקבות הסיטואציה, לדעת שכל טיפה ממגעו משפיעה עליי ועוד בכזו כמות... הייתה חתיכת פצצת ביטחון בשבילו בכל פעם שמקרה כזה היה קורה.
ועם המזל שלו- לצערי, כמעט ולא ניתן לספור את כמות המקרים הללו... אבל זה רק מפני שהם היו קורים כמעט שלושה פעמים ביום.
ולמרות שכבר ידעתי שבסופו של דבר אלו תמיד יהיו התוצאות... עדיין הייתי בוחר להמשיך להתגרות בו כדי להוכיח לשתינו שוב ושוב ושוב, שהלב שלו תמיד היה ויהיה שייך אך ורק לי.
והוא ידע את זה- הוא ידע את זה... וזה עדיין היה בדיוק מה שעיצבן אותו בכל הסיפור הזה.
שאני הייתי זה שמורד, למרות שאפילו רק טיפה קטנה ממגעו הייתה משתקת אותי...
והוא היה זה שהיה מסוגל ללמד אותי את אותו הלקח בכל פעם מחדש... ועדיין ליפול מכל מילה שנייה שלי לאותה מלכודת. לא משנה כמה ינסה להתנגד לזה, או להכחיש את עצם העובדה הזו... הוא תמיד יזוז לפי הקצב שלי. וזה מה שהיה הכי יפה בעיניי בסוף כל הדבר הזה, זו הייתה פצצת הביטחון שלי בכל פעם שזה היה קורה. זה מה שסיפק אותי... בכל פעם שנכנסנו לאותה מערבולת- וזה גם מה שסיבך אותי לאחר מכן אך לא גרם לי להתחרט על זה אפילו לרגע.
זה הייתי אני- קים טאהיונג.
וזו הייתה הסיבה שלשמה הייתי נהנה כל כך להתגרות בג׳ון ג׳ונגקוק... בקראש שלי.
זה שהיה מכחיש כמעט בכל פעם מחדש את רגשותיו כלפיי למרות ששתינו ידענו בבירור מה הם אמרו.
זה שלרגע אחד היה אוחז בי בחוזקה, מנשק אותי- ומסרב לשחרר... וברגע השני פשוט הולך ומזיין את כל השאר.
זה שהפיל אותי וזה שגם נפל יחד איתי.
זה שגופי היה שייך לו... וכך גם ליבי.
כרכתי את ידיי סביב צווארו והעברתי אותם בשיערותיו, רואה אותו מביט בי לכמה רגעים ולאחר מכן ממשיך במעשיו.
הוא שלח את ידיו לכיוון חולצתי ואחל להוריד אותה ממני, זורק אותה למקום כלשהו בחלל וממהר לאחוז שוב באגני.
פניו ירדו אל עבר חזי והוא ליקק את פיטמותיי בתאווה, גורם לי להרגיש כל מיני כיווצים בבטן... ודברים שכבר ידעתי טוב מאוד מה הם אמרו.
כפתורי מכנסיי נפרמו עוד לפני שהספקתי בכלל למצמץ... וכך גם הרוכסן. גורמות לירכיי החלקות והמלאות מעט להיחשף בפניו- ולשפתיו לנשוק להם בעדינות.
קצב מעשיו האיטי שהוא השתמש בו נגדי... גרם לראשי להסתחרר ולגופי להתחנן לעוד. לרצות יותר מהמגע הממכר שלו- אך בשקט, בלי לומר זאת בקביעות... או לצעוק זאת בקול- פשוט לתת לגופי לדבר בשמי בלי הצורך במילים או במעשים.
אלו היו רק שתינו עכשיו...
אלו היו רק אני והוא. לנצח-
עם אותם הרגשות, הבעיות, התסביכים... הרצונות- ההתנגדויות, השיגעונות, החיוכים... והדמעות.
האהבה- והאובססיה שלא היה ניתן להכחיש אותן לא משנה מה...
למרות שזה גם לא באמת היה משנה מה אנחנו חושבים בנוגע לזה-
מפני שהדבר היחיד שכן היה משנה בסוף... היה עצם העובדה שיש בנינו משיכה ורגש. ושאנחנו כנראה לא נפסיק להציק אחד לשני לעוד הרבההה זמן...
הרי מה הבעיה למשוך במשיכה שלי? שהמושכות הם בידיים שלו.
YOU ARE READING
pull, in my pull. {Taekook~}
Romance(הוואנשוטים האחרונים שלי > הוואנשוטים הראשונים 💀) 'לפתע משום מקום פשוט אחזתי באגנו בחוזקה...' 'הוא הצמיד אותי אליו והעביר את אחת מאגודליו על שפתיי.' 'ידיי אחלו לשוטט קרוב יותר לאזור מפסעתו...' 'לא יכולתי לעמוד בזה יותר כשלפתע גניחה חלושה פשוט ברחה...
