⚠️ הזהרת טריגר ⚠️
{הוואנשוט הבא שלפניכם מכיל ומדבר על קטעי אונס, הטרדה מינית, שינאה עצמית ועוד ולכן הוא עלול לעשות טריגרים.
האחריות היא עליכם בלבד!}
"למה הלכתי איתו?? כי הוא גרם לי להרגיש שייך. מישהו שסוף סוף מתעניין בחיים שלי..." גיכחתי, "אתה בטח לא מבין את זה נכון? הרי מעולם לא היה לך קשה כל כך לספר את העבר שלך למישהו... לי אפילו לא היה למי. כל מי שנמצא סביבי מאז ומתמיד היה עסוק כל כך בלשתף את החיים שלו! רק רציתי מישהו שיקשיב לי... ואז הידיים הגיעו." השפלתי את ראשי.
"מה הוא עשה לך?" הוא שאל בשקט- ולי לא נותרה ברירה אלא לענות.
"הוא נישק לי את היד..." גיכחתי במרירות ועצמתי את עיניי בחוזקה, "הוא הרג אותי מבפנים." כיווצתי את כפות ידיי לאגרופים והרגשתי את כל הכאב מציף אותי... הוא הציף אותי- שוב.
"ג׳ונגקוק! ג׳ונגקוק... תנשום. תהיה איתי, הכל יהיה בסדר אוקיי? תסתכל עליי." לא הצלחתי לנשום... נהייתי אדום שוב- הרגשתי שאני שואף אוויר מתוך קש.
תחושה של גועל הציפה את גופי, רציתי לשרוף אותו באותו הרגע... התחלתי לשרוט את עצמי ולגרד את ידיי בכל מקום שרק היה לי.
לא יכולתי לתת לתחושה המגעילה של שפתיו לחזור לעורי שוב... ומשום מה בכל זאת זה הרגיש כאילו זה עדיין שם.
"ג׳ונגקוק!! בבקשה, בבקשה תהיה איתי... אני נמצא כאן- אני פה מולך בייבי. אתה לא רואה?" לא, לא ראיתי... רק המשכתי להרגיש בגופי שוב ושוב ושוב את אותה התחושה בזמן שאני מדמיין את הדרך הביתה. הביתה- כל כך רציתי להגיע הביתה באותו הרגע... כל כך רציתי להפסיק לפחד. אבל לא יכולתי- לא יכולתי להפסיק מפני שידעתי שמספר הטלפון שלי עדיין נמצא ברשותו.
מה הוא יכול לעשות עם זה? לפתע לחץ אחל להצטבר שוב במעלה גופי... ועיניי הרגישו פתאום כל כך כבדות- הדבר היחידי ששמעתי היה קולו של טאה שהלך ונחלש עם כל שנייה שעברה, ולאחר מכן... הכל נעשה חשוך.
*לאחר כמה שעות*
פקחתי את עיניי באיטיות בזמן שהרגשתי איך כאב חד תוקף את ראשי.
"ג׳ונגקוק?" שמעתי את קולו של טאה והרגשתי את הצל של גופו מכסה אותי, מסמן לי שהוא נמצא כרגע לידי...
"איך מצליחים לשכוח, טאהיונג?" ניסיתי לפקס את ראייתי בזמן שאני שואל את הדבר שהכי רציתי לדעת באותו הרגע, התשובה שיכלה להציל אותי מעצמי. אם היא רק הייתה קיימת...
היה שקט לכמה רגעים, ידעתי שאין לו מה להשיב. הוא בעצמו לא ידע איך עושים את זה... אבל זה בסדר- אני לא ציפיתי שידע. רק קיוויתי שהוא יצליח לתת לי איזו שהיא תקווה לכך שזה יעבור מתישהו... לכך שאצליח לשכוח את זה באחד מין הימים. גם אם זה יקח שנים על גבי שנים, האם התחושה הזו באמת תצליח לעבור מתישהו?
YOU ARE READING
pull, in my pull. {Taekook~}
Romance(הוואנשוטים האחרונים שלי > הוואנשוטים הראשונים 💀) 'לפתע משום מקום פשוט אחזתי באגנו בחוזקה...' 'הוא הצמיד אותי אליו והעביר את אחת מאגודליו על שפתיי.' 'ידיי אחלו לשוטט קרוב יותר לאזור מפסעתו...' 'לא יכולתי לעמוד בזה יותר כשלפתע גניחה חלושה פשוט ברחה...
