L.S- where are you?

פרק 2

נ.מ הארי
הגשתי את התה ללוטי שישבה בסלון ביתי ,
״אני לא רוצה להיות גס רוח , אבל מה את עושה כאן?״ שאלתי לאחר שהתיישבתי .
״זה בסדר ,״ חייכה לרגע , אחר הורידה אותו כאשר החלה לדבר ,״קיבלתי מכתב אתמול בבוקר , הוא היה מלואי , אני לא יודעת למה , ניתקנו קשר לפני שנים , ופתאום לראות מכתב ממנו , כל כך שמחתי , היה כתוב בו שהוא צריך שאעזור לו , שאבוא לכתובת הזו שפה אתה גר , הארי , הוא אמר שאתה תדע מה לעשות״
אני? מה אנו יכולים לעשות? אולי אוכל לספר לה מה קרה מהרגע בו התעוררתי אתמול . אני אומנם לא מכיר אותה אך אני מסתכל עליה ומרגיש שאנו מכירים שנים .
לרגע הורדתי את מבטי לרצפה אך כשהרמתי אותו היא כבר חיבקה אותי חזק חזק , כאילו מפחדת שאתפרק , היא נשקה ללחי , ולחשה ״הכל בסדר אני כאן עכשיו״.
ושם ידעתי אני יכול לסמוך עליה , והתחלתי לספר לה , כל מה שקרה אתמול , הספר , הכתובת של בית הילדות , המכתבים , הכאב , הצער , העישון , סמים , הכל .
לואי היה רוצה שאספר לה , אני יודע .

. . . . . . . . . . . . . . . .

אחרי שסיימנו לדבר , שיתפנו אחד את השניה בפרטים . לוטי סיפר. לי על סיפורי ילדות של לואי ואחיותיו , היא סיפרה לי על הגדילה וההתבגרות לצידו של לואי , לפני מותה של אמהּ, את האדם שהייתה , הראתה לי תמונות של פיזי , פיבי, דייזי , וגוהאנה- אמא שלהם. נדהמתי מהיופי של משפחתו של לואי , מצטער לרגע שלואי לא לידי שאגיד לו את זה , אחרי שהכרנו , הרגשתי כאילו אני מדבר עם החברה הכי טובה שלי , התחברנו בכזאת קלות שלא הבנתי למה עד עכשיו לואי לא סיפר לי כלום על משפחתו .
לוטי באיזה שהוא שלב התעייפה אז ארגנתי לה מיטה בחדר צדדי בבית וכרגע היא ישנה בזמן שאני מלא מחשבות . ולכן החלטתי ללכת לספר הלבן ולקרוא עוד עמוד , את עמוד 8 -

הארי שלי,
הלכת לעבודה כרגע , ואני יושב כאן מנסה לחשוב איך לספר לך על משפחתי או להמשיך לכתוב לך כאן . לתת לך לגלות לאט ובקצב שלך , שתכיל את כל המידע הקשה , אני נשבר מלהזכר שוב בכאב , אבל אני רוצה שתיהיה שותף ולכן אמשיך .
סיפרתי לך על הסמים , ועל הסגריות , על המכות , על הסיוטים , על משפחתי השבורה .
אבל עוד לא סיפרתי לך על הפגיעה הראשונה בעצמי .
זה היה כמה ימים אחרי התאונה , אמא שלי ישנה כצמח בבית חולים , בזמן שאני יצאתי עם כמה מכות חלשות בסך הכל . אבא שעוד לא שמע על התאונה היה בחוץ לארץ באותו הזמן והבנות היו עם בייביסיטר , אני ישבתי והסתכלתי על אמא שלי ,מסתכל על הפציעות ויורדת דמעה , מסתכל על הדם הקרוש ויורדת עוד אחד , מסתכל על הרגליים והיד השבורה , על המכשירים המחוברים אליה , מכשיר ההנשמה , העירוי דם , ועוד כמה חוטים ומכשירים שהיו מחוברים אליה , ולי כאב , כל כך . בכיתי בלי סוף, במשך שעות ואז החלטתי שלא מגיע לי לחיות , גרמתי לאמא שלי כזה כאב וצער ואני אשאר בלי פגיעה משמעותית ?
איזה מעין בן אני ?
לקחתי את הסכין גילוח שהייתי שם על השולחן ורציתי לשירותים , במשך כמה דקות הסתכלתי על הסכין והתלבטתי , שוב חושב ולבסוף החלטתי שמגיע לי כמה פסים של כאב . ישבתי לסימנתי 10 פסים לאורך הידיים והרגליים שלי , זה היה למען כמות הימים שאמא שלי הייתה בבית חולים .
זוהי הייתה הפעם הראשונה ,
אוהב לו.                      27.11.2015

הדמעות ירדו בקצב ולי שרף בחזה, רציתי רק לחבק ולנשק אותו , לאהוב אותו ולעזור לו להיות שם בשבילו , אך אכזבתי אותו ואת כולם . הייתי צריך לדעת שהגבר שאני אוהב בצרה , במצב לא טוב אך העדפתי להתעלם , זה היה יותר קל . אני אידיוט , איך הוא יסלח לי אי פעם? איך אמצא אותו בכלל ?