איך חלקיק שנייה יכול לעבור כל כך לאט.
לא סתם אומרים שכשאתה עומד למות אתה רואה את כל חייך חולפים לנגד עינייך.
בחלקיק השנייה האחרון שלפני המוות, כל כך הרבה רגשות יכולת לחוש. עצב, כעס, אשמה, דיכאון ואפילו שמחה.
עצב על זה שחייך נגמרים.
כעס על הרוצח העלוב.
אשמה על כל המריבות שלא תזקה לפתור.
דיכאון ממשמעות החיים שאוזלים.
ושמחה... שמחה בגלל שלאחר המוות, לאחר המוות יגמר הכאב.
הסיפור שלי הוא קצר, סיפור קצר על שחף, שחווה את כל הרגשות הללו בחלקיק שנייה.
אותו חלקיק בו הוא קלט את הבן אדם המשועמם עם הרובה מכוון לכיוונו. הקול החזק מבריח את כל השחפים האחרים, אבל אני כבר ידעתי, שאין סיבה לברוח, הרי אני על הכוונת.
כל חיי נגמרו בגלל שנייה אחת שבה בן אדם משועמם החליט לכוון עלי את הרובה שלו, בן אדם שככל הנראה חווה גם הוא, עצב, כעס, אשמה, דיכאון ואפילו שמחה.
עצב, על הרג מיותר.
כעס, עלי, הציפור הארורה שפגע בה.
אשמה, על עצמו, על זה שהוא ירה בי.
דיכאון, דיכאון על כמה שהוא אנכי, פוגע בבעל חיים למען סיפור עצמי.
ושמחה... שמחה בגלל הפגיעה שעומדת להיות כל כך טובה, למרות המוות האכזר.
הסיפור שלי אמנם נגמר בחלקיק שנייה, התחיל בירייה ונגמר מיד אחר כך בפגיעה, אבל א הרגשות הללו, אנשים מרגישים שנים, אנשים יכולים לפרש אותם בצורה שונה. ואני... אני מפרש אותם בצורה המופשטת ביותר.
YOU ARE READING
כשהלב נכנע
Randomאז וואנשוטים, אני כל כך אוהב אותם, בלי מחוייבות. ביי ביי שיהיה לכם. (הרבה מהוואנשוטים יכילו טריגרים, אני אסמן את כל האלה שמכילים בתחילת הפרק בשלוש כוכביות למי שלא רוצה לקרוא את אלה שיש בהם טריגר)
