עתיד ילדי החצוים - שכחו מזה לא יסתיים

עוד פרק

התעוררתי לצד נערה בעלת שיער שחור כמו שלי וגוונים ורודים וסגולים שממש לא היו כמו שלי אולי הייתי עושה את זה אם וויל או ביה היו מכריחים אותי אולי. אבל גם התעוררתי במקום לא ידוע הרגשתי המון מתים בקקרבת מקום אבל זה לא היה השאול איך ידעתי? לא היה ריח של ריקבון וגם היא נורות ניאון מחליפות צבעים בכל מקום. ראיתי מישהי עם 

סוג של קוקו מתולתל כזה בצבע סגול בוהק בקצה פניה ושיער חצי מגולח היא מחאה כיף אחד וכל האור נדלק היא הביטה בי ואחר כך בנערה שנראה לי שקראים לה מיה או מאיורה משהו כזה , ונותנת לי ולמיה יד היא שואלת מהה הם השמות שלנו עניתי ניק לא ידעתי באיזה מקום אני נמצא שלא יחשבו שאני מלפני 60 שנה , והנערה ענתה ליה (נו באמת כמעט צדקתי)  על ידה הייתה נערה עם שני צמות עבות בצבע ורוד בוהק ורטייה אחת מחסה עין אחת. 

הנערה בעלת הרטייה לא הרבתה לדבר אבל הנערה החצי מגולחת כן היא אמרה שקוראים לה סברינה והילדה עם הצמות לחשה שרלוט , הבטתי בשרלוט והרגשתי מוות בתוכה כאילו היא הייתה קקיימת אבל בפנים הכל היה מת הנפש שלה הייתה הרוסה היא ראתה משהו שהיא לא הייתה צריכה לראות , סברינה הנדחפת אמרה שאם הצלחנו להיכנס יש לנו כוחות אז ליה ראתה פרח נובל ופשוט הפכה אותו לנבט סברינה הביטה בה בתהדמה ואני פשוט העלתי שלד שהתחיל לרקוד.

שאלתי את שרלוט מה קרה לה ואני סיפרתי את הסיפור חיים "המעניין" שלי ואז היא פתחה הפה והוציאה צליל , זה מה שהיא סיפרה: כשהייתי קטנה בת בערך 10 אחי הגדול ברח מהבית עם חברה שלו אימא שלי שלחה משפחת חיפוש ולאבא שלי לא היה אכפת אבל הוא התחיל להכות אותי, ואז הבנתי למה אחי הגדול לא אהב לדבר כמעט כי אבא שלי הכה אותו יום אחד הגיעו שוטרים הם אמרו שהם מצאו אותו מת ונתיחת גופה הוא מת ממכות חזקות והיו סימני חגורה וכאלו אבא שלי מעצבים כל הזמן התעצבן עליי ואימא שלי חטפה סרטן ומתה שנה אחר כך נישארו רק אני ואבא או ה"אדון" כפי שהכריח אותי לקרוא לו בגיל 13 אזרתי אומץ וברחתי מהבית אין לי מושג מה שלומו וגם לא אכפת לי בגיל 13.5 בערך מצאה אותי סברינה והיא הביאה אותי לעוד חבורה של בנות . שאלתי אותה ולמה אין לך עין ? והיא ציחקקה ואמרה יש לי פשוט חטפתי אגרוף בקרב עם איימי אחת הבנות כאן , אהה נירגעתי הבהלת אותי אמרתי והיא המשיכה לצחקק.