אוקי פ*ק לא התכוונתי שייקח כל כך הרבה זמן עד שאני אוציא את הפרק הבא (כמעט שנה אני רוצה לבכות או משהו) אבל אני ממש שמחה שאני מוציאה עכשיו, וכרגיל אני אומר שאני מקווה לכתוב יותר בהתחשב בזה שיש לי חופש גדול כרגע וגם כי נהייתי יותר אובססיבית למארוול. אני מקווה שעדיין נשארו בכלל קוראים ומעריצים לפאנפיק הזה, ושאתם מתרגשים כמוני שאני ממשיכה אותו. אני רק אזהיר, בפרק הזה יהיו ספויילרים לוונדה ויז׳ן והפלקון וחייל החורף, ובהמשך גם ללוקי ולאלמנה השחורה. אם לא ראיתם את זה עדיין, מה אתם עושים עם החיים שלכם כרגע?
ראיתי בתגובות שלא מעט קוראים רוצים שזה יהיה קרוסאובר עם מגנס צ׳ייס, אז אשמח אם תגיבו אם אתם בעד או נגד.
קריאה כיפית וקיץ נעים!
נקודת מבט- באקי בארנס
פורטל זהוב נפתח באמצע הבית של סאם והאיר את החדר יתר על המידה. הוא הסתחרר באוויר ופיזר נצוצות שהתפוגגו לפני שפגעו ברהיטים.
"זה עוד יחתוך לי את הקירות!" הזדעק סאם.
"זה חד בכלל? זה נראה חד, אבל זה קרע ביקום או משהו..." אמרתי והושטתי אצבע כדי לגעת בקצה הפורטל. "איי! כן, זה חד."
"אידיוט," נאנח סאם בזמן שמצצתי את הפצע. הוא ניתק את שיחת הווידאו ונכנס דרך הפורטל. מיהרתי לקחת פלסטר והצטרפתי אליו.
בתוך החללית של שומרי הגלקסיה התקבצו כל הנוכחים בשיחה. השומרים נראו לא מרוצים מהעובדה שהחללית שלהם נעשתה צפופה מאוד בתוך כמה דקות. ברוס היה צריך להתכופף כדי לא לפגוע בכלום, מה שתפס עוד יותר מקום.
"סטריינג׳, מה כולנו עושים כאן?" שאלתי את האשף.(אני עדיין לא מאמין בקוסמים, לא משנה אם סאם חושב שסריינג' הוא כזה). "חשבתי שקבענו קבוצה מסויימת שתלך, אז למה פתחת פורטלים לכולנו?"
"טוב, קבענו את הקבוצה שתלך לחלל יחד, אבל כרגע אנחנו רק מבקרים את הוולקיריה ושואלים אותה על וולהלה," הרופא משך בכתפיו.
"אני חושב שכמות כזו של אנשים היא מוגזמת," אמר פיורי. "לא צריך את כולנו כאן."
"מי שרוצה יכול פשוט לחזור," סטיבן החווה בידיו אל כבר הפורטלים שהחלו להסגר. "תעשו מה שבראש שלכם, העיקר שלא תפריעו."
פיורי חזר, וגם פפר הלכה באמירה שיש לה פגישה עוד חצי שעה. האפי חיבק את פיטר פארקר ועשה לו מעין שיחה של אזהרות וברכות למסע, ולאחר מכן הלך גם הוא.
"שנלך או נשאר?" שאלתי את סאם. "אין לי שום דבר חשוב אחר היום, אבל אני לא רוצה סתם להפריע".
"אנחנו כאן כדי לעזור, לא להפריע," הוא חייך. "אנחנו נתרום את חלקנו. אנחנו גם אוהבים את טוני ונטשה ורוצים להחזיר אותם."
"אמ..." התחלתי לומר, אבל ויתרתי ונשארתי איתו.
בחללית נשארנו עם השומרים ות׳ור, וונדה, סקוט, פיטר, סטריינג׳, ברוס, קלינט, טצ׳אלה, ורודי.
"למה אנחנו בניו יורק בעצם?" תהה פיטר. "וולקרי לא נמצאת בנורווגיה?"
"רובכם הייתם באזור ניו יורק או לפחות ארצות הברית, כולל אותי. זה היה הרבה יותר קל להביא את כולכם לכאן מאשר לנורווגיה." אמר סטריינג׳.
"אז אתה פותח עוד שער או שאני ממריא לנורווגיה...?" שאל קוויל את סטיבן במבוכה קלה, עם חצי צעד לעבר ההגה.
דוקטור סטריינג׳ שילב ידיים. "אני לא מכונת השערים הניידת שלכם."
"אני נוהג אם כך," הנהן פיטר קוויל והתיישב ועלה אל גשר הספינה.
"זאת תהיה נסיעה מאוד קצרה," אמרה נבולה. "ספינות חלל נועדו למרחקים משמעותיים יותר מאשר בין שתי ארצות בכדור הארץ."
החללית המריאה לשמים. נבולה חזרה להתווכח עם רוקט לגבי גניבת האנטנה שלהם, ות׳ור הלך לעזור/להציק לפיטר קוויל למעלה. פיטר פארקר וסקוט פצחו בדיון מעמיק על הגרסה הטובה ביותר של באטמן בסרטים, וברוס הוסיף מידי פעם הערות מדעיות כדי לשלול או לחזק עמדות מסויימות. טצ׳אלה, קלינט וסטריינג׳ התחילו לדון לגבי אסטרטגיה (טצ׳אלה גם ככה לא אמור לצאת לחלל, למה אכפת לו מהאסטרטגיה?), מנטיס ודראקס צפו בעניין בוויכוחים של כולם בחדר, ורודי וסאם התחילו לדבר על הפרוייקט שלנו לשיפור חיי האפרו-אמריקאיים והעלמת הפשיעה כלפיהם.
הוצאתי מכיסי את הנייד. אני מסרב לקרוא לזה טלפון, יש רק דבר אחד משותף בין טלפון למכשיר הזה, וזה שאפשר לתקשר איתו למקומות רחוקים. אבל גם עם טלגרף אפשר לתקשר, או מכתבים, או צעקות. אין הצדקה לקרוא לזה טלפון. בעל מקרה, כתבתי לסטיב רוג׳רס סיכום על המתרחש. הוא אומנם זקן, וכבר לא מאוד מתעניין במה שקורה עם הנוקמים, אבל מידי פעם אני מספר לו על דברים חשובים שקורים, כי הוא תמיד יהיה אחד הנוקמים הראשונים.
סטיב כתב לי בחזרה 'הייתי מטיף לכם על כך שטוני מת כגיבור, ולא צריך להתעסק עם המתים, אבל מי אני שאדבר על זה בהתחשב באשתי המנוחה. בהצלחה!'
חצי גיכחתי והכנסתי את המכשיר לכיס. אף על פי שסטיב מאוד יקר לליבי, בעקבות ההחלטה שלו לחזור אחורה בזמן לפגי היחסים בנינו היו מעט מתוחים. דבר ראשון, הוא השתנה. זה מה שקורה אחרי שבעים-שמונים שנה, אנשים משתנים. דבר שני, חשבתי שהוא תמיד יהיה שם לצידי. החברות שלנו שרדה מעבר לצבא על פני שנים שבהן הייתי... לא אני, והוא תמיד היה שם ועזר לי. לבסוף חזרתי להיות עצמי וקיבלתי שליטה מלאה, וקיוויתי שהחברות שלנו תחזור להיות כפי שהייתה, אבל הוא העדיף לחזור אל אהובת ליבו. אני יכול להבין את ההחלטה שלו, אבל זה היה קצת פוגע ולא עבר מאז מספיק זמן כדי שאסלח לו לגמרי.
סאם נופף ביד לעברי. שוב עשיתי את הקטע הזה שאני בוהה באוויר. זה משגע אותו. את סטיב זה לא שיגע, אבל אני שמח שעדיין יש לי את סאם לצידי, גם אם מערכת היחסים שלנו מאוד שונה. אם לא היה לי את סאם, שאיתו אני עובד באופן קבוע והוא חברי הטוב ביותר, האם יש לי בכלל חברים נוספים?
וונדה התיישבה על הרצפה לצידי ונשינה על הקיר. "יש לי בחילה בטיסות," נאנקה והתכווצה.
התיישבתי לידה. אחרי שהיא חטפה עיר שלמה גם לה נהיה שם רע מאוד בתיקשורת (בצדק), והתחלתי לדבר איתה על זה ולנסות לעזור לה להתמודד עם זה, כי הרי יש לי הרבה ניסיון בלהיות פושע בניגוד לרצוני ושכולם שונאים אותי, בעיקר התקשורת. האמת שנעשנו לידידים, אז זו כבר חברה נוספת מעבר לסאם. "ניסית את הקטע של הלעיסה או הבהייה למרחק? אני אישית ממליץ יותר על בהיה למרחק."
"הם חסרי תועלת אצלי," היא מלמלה. "בדרך כלל מה שהכי עוזר זה שהמטוס טס ישר ויציב ככל האפשר, אבל נראה שטייסי החללית הזו לא שמעו על שיווי משקל."
החללית באמת טסה בזוויות חדות חסרות פשר ועשתה סיבובים באוויר בלי סיבה נראת לעין. "את רוצה שאני אלך להרביץ להם שיטיסו את זה נורמלי?"
"אם תרביץ להם החללית תצא משליטה וזה יהיה גרוע יותר," היא חייכה. "וגם ככה הנסיעה קצרה. אבל אולי תדבר איתם אחר כך, זה יהיה משמעותי יותר כשנטוס לחלל."
"את חושבת שתהיי בסדר עם הטיסה לחלל?" שאלתי. "היא לא נשמעת פשוטה, בטח לא למישהי עם בחילות."
"אני המכשפה החזקה ביותר על כדור הארץ, אני אשרוד את זה," אמרה וונדה באומץ.
"א', אני לא בטוח שסטריינג׳ יסכים איתך, ב', אין דבר כזה מכשפות."
"אם אין דבר כזה מכשפות, אז אני בכלל לא קיימת," צחקה וונדה ונעלמה.
"מה- לאן-" שאלתי בהפתעה מוחלטת.
וונדה הופיעה מהצד השני שלי. "כנראה שיש דבר כזה מכשפות כי אני כן קיימת."
הצטרפתי לצחוק שלה. "אני חושב שיש קסם, אבל שהוא מדעי, לא כמו קוסמים ומכשפות בסיפורי ילדים."
"כבר לא רק בסיפורי ילדים," היא הצביעה אל עבר הווכיוח הלוהט של סקוט ופיטר. פיטר שלף ממקור לא ידוע לוח מחיק והתחיל לצייר צירי זמן ודיאגרמות כדי לחזק את הטענות שלו. סקוט נופף לעברו בפקק של הטוש בזמן שעמד על דעתו. רוקט ונבולה הפסיקו הנתיים את הוויעוח שלהם והצטרפו אל דראקס ומנטיס שצפו בויכוח. רוקט שלף חבילה של איזה חטיף חללי והציע קצת לברוס, שטעם אותו בחשש רב, הן מהחטיף והן מרוקט.
"כדאי שתדבר איתו," אמר וונדה.
"עם מי?"
"עם פיטר. גם הוא, כמונו, סופג דעות שליליות מאוד מכולם, אבל הוא אפילו לא עשה את מה שהוא נאשם בו! והוא רק ילד! אני באמת לא יודעת איך הוא מתמודד עם זה."
"בעיני רוב הנוקמים גם את רק ילדה, וונדה." אמרתי.
"פעם הייתי, אבל התבגרתי הרבה מאז." היא בהתה למרחק (אני גאה בה). "בכל מקרה, אני חושבת שממש יעזור אם תדבר איתו. תן לו כמה עצות. וגם אם הן לא לגמרי יעזרו לו, אני בטוחה שהוא יעריך את זה."
"בסדר, אני אשתדל לעזור לו."
היא לחצה את ידי. "תודה," אמרה. המטוס התחיל להנמיך עוף. "סוף סוף נוחתים! אני חייבת להקיא."
YOU ARE READING
המסע אחר ולהלה | פאנפיק אוונג׳רס
Fanfictionאתמול סיימתי לראות את כל סרטי הנוקמים, ויש חור בליבי שמחכה להתמלא בסרטים חדשים של מארוול, אבל הקורונה עצרה את הצילומים של הכל. -אזהרת ספויילרים! -קצת שיפים וכאלה -לא מבטיחה לסיים את הפאנפיק פיטר פארקר תמיד היה הצעיר ביותר בין האוונג׳רס, והוא ניסה י...
