your way//larry stylinson

your way- part 24

יפים שלייי!!!
אי אפשר ממש להנות מהפרק הזה כי הוא דיי עצוב, אבל תנסו איכשהו לאהוב אותו♡
אשמח שתצביעו, תגיבו ותוסיפו לספרייה שלכם♡
אוהבתת
העלאת פרק 24: 25.07.21

**********************************

כל השיעור הסתכלתי על הארי שישב בשולחן נפרד, הוא לא הסתכל עליי כבר, נייל הביא לו נייר והוא ניקה את דמו כשהשיעור נגמר הוא יצא מהכיתה עם נייל, יצאתי גם אני וחיפשתי אותו, הייתה לי הרגשה שהוא בעליית גג של הבית ספר וצדקתי, הוא ישב על הספה שם עם נייל שהביא לו נייר רטוב הפעם, צעדתי לעברו, והוא הסתובב וראה אותי

"הארי... מה קרה לך? זה מייק נכון?" שאלתי בדאגה
"הכל בסדר לואי.. תחזור לכיתה" הוא מלמל
"לא.. תן לעזור ל-"
"לואי תחזור לכיתה" הפעם הרים מעט את הקול, הסתכלתי על נייל שנראה דיי מבולבל, ואז הסתכלתי לעיניו של הארי והם נראו קרות..

"א-אם אתה צריך אותי.. תבוא" לחשתי והוא הסתובב לנייל בלי לומר מילה, חזרתי לכיתה, להיות עם ליאם וליה בבית ספר זה לא ממש אופציה, הוצאתי את הספר מתיקי והתחלתי לקרוא...

***

כשהסתיים היום, ראיתי את הארי יוצא, הלכתי אחריו, הוא הלך לאוטו של נייל

"הארי" קראתי והוא הסתכל עליי ונאנח הוא אמר לנייל שיכנס לרכב כנראה "אתה כל היום מתחמק ממני, אני דאגתי לך... עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי והוא השפיל את ראשו

"לואי.. אני חושב שאנחנו צריכים להפרד.. זה לא מסתדר, אנחנו לא יכולים להיות ביחד"
"מ-מה? זה לא נכון הארי, אני.. אני אוהב אותך" אמרתי והרגשתי את הדמעות עולות לעיניי
"אתה לא רואה שזה לא מתקדם? ניסינו, זה לא הלך, זהו" אמר בקרירות שאפיינה אותו היום והסתכל לעיניי, סטרתי לו ופניו הוטו לצד "מה לעזאזל?!"

"אתה צבוע, בדיוק כמו כולם" פלטתי באכזבה והלכתי משם, הרגשתי את הדמעות שלי זולגות בלי הפסקה

כשהגעתי הביתה ניגבתי את דמעותיי ונכנסתי, מארק היה שם, הוא ערך את השולחן לארוחת הצהריים
"לואי, איזה יופי שבא... הכל בסדר?" שאל בדאגה כשראה אותי, ניסיתי לחייך אך ללא הצלחה
"כן, הכל מדהים" עליתי לחדר והתחלתי לבכות, אני.. אני אוהב אותו כל כך, מה עובר עליו? שכבתי במיטה ועצמתי את עיניי, מנסה להתעלם מהכאב...

*

"לואי..." לוטי קראה "קום.."

פקחתי את עיניי וכבר ראיתי שכבר ערב "אבא סיפר לי שהגעת לא ממש במצב רוח, חוץ מזה, ישנת צהריים, ממתי אתה ישן בצהריים?" היא שאלה

"את לא מבינה לוטי.." אמרתי, הרגשתי צורך לפרוק, לוטי היא אחותי, היא בת 17, קטנה ממני בשנה, אני מספר לה הכל "הארי... הוא, נפרד ממני..." הרגשתי את הדמעות שלי זולגות מעיניי

היא לא אמרה כלום, פשוט משכה אותי לחיבוק, זה בדיוק החיבוק שהייתי זקוק אליו עכשיו...

***********************************

שאלה: four/midnight memories?
תשובה שלי: four!!!