נ.מ לואי
ליאם וזאין החליטו לאמץ ילד או ילדה היום, כמובן שנייל והארי הסכימו ל׳ טיול ׳ הזה כי אין להם חיים.
לי כבר אין זכויות בבית הזה אז אני חייב לבוא עם הסתומים האלה
נו לואי בוא כבר! אנחנו נאבד את הילדים השווים!
נייל צעק לי מחוץ לדלת
מה זה ילדים שווים מה זה בגדים
שמעתי את ליאם צועק עליו בחזרה
אוווו
שמעתי עוד צעקה וישר ידעתי שמשהו נתן לנייל כאפה
וואי סתמו כבר אני רוצה לישון!
צעקתי להם שישתקו כבר למרות שידעתי שזה רק ידרבן אותם להמשיך לצעוק
~כעבור שעה~
איך שהוא הם הצליחו להוציא אותי מהמיטה והגענו לבית יתומים, זה נראה כמו בית נטוש אבל אני יזרום עם הטימטום שלהם
רק לי זה נראה כמו בית נטוש?
נייל אמר בפחד
אל תדאג מייט אנחנו נגן עליך
הארי אמר וחיבק אותו
יצאנו מהאוטו והתקדמנו לבית יתומים הזה.
נכנסנו לשם והסתומים האלה רק התרגשו, אני התקדמתי למקום עם ספה, מה? רציתי לשבת
באתי להתישב וראיתי איזה אישה מבוגרת נותת סטירה לילדה שנראתה בערך הגיל שלי, זה היה נראה כאילו היא תלשה לה את הלחי
היי מה את עושה?!
האישה נעצרה וחיבקה את הילדה המסכנה
נ.מ אדל
היי מה את עושה?!
שמעתי צעקה מאחורי שניה אחרי שקיבלתי את הסטירה
המנהלת ישר חיבקה אותי חזק
העפתי אותה ממני והיא צעקה עליי
מה את עושה ילדה מטומטמת?! את הולכת לחטוף ממנ
היא נקטע מהצרחות של הילדים, ואני, אני רק ברחתי לחדר רחוק מהמשוגעים האלה
נ.מ לואי
ראיתי אותה.
היא יפה כמו... כמו.. נו לא יודע אבל היא הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי, היא ברחה ועלתה מהר במדרגות ולפני שהיא היא הסתובבה וראיתי את העיניים שלה, הן כחולות כמו השמיים אחרי סערה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
300 מילים, קצת פחות מהפרק הקודם אבל סבבה.
YOU ARE READING
My family
Dla nastolatkówהיי, אני אדל, אולי אני נשמעת מהעשירים, מאלה שכסף , וואלה לא חסר, אבל האמת, אני רחוקה מזה, וואו כמה שאני רחוקה מזה או לפחות זה מה שחשבתי עד שהכרתי אותם הסיפור מכיל: •קללות •מיניות •לארי •מוות
