מורק מורי- אדון המאפיה שהתאהב

פרק 5

״בואו נשתה לכבוד זה!״ קרא פדרו בשמחה ומלצרים אישיים הגיעו, מוזגים לכולם יין אדום אך מורק לא הוריד את עיניו מאמיליה ונראה שגם היא לא פסקה להביט בו. שפתייה היו מלאות ומרוחות באדום כהה ועינייה אגוזיות וגדולות.
מורק לקח את כוס היין וקם, הולך ומביט החוצה מן החלונות הגדולים, לוגם אט אט את היין המתוק ושומע צעדיי עקב מאחוריו תוך כדי המוזיקה שהתנגנה. 
״מורק״ שמע את קולה הנשי והמפתה מלווה בנגיעת כתף קלה ״שלום אמיליה, עדיין משחקת אותה סטודנטית רגילה?״ שאל כשהסיט את מבטו אליה והוציא חצי חיוך ״אז זיהית אותי בבית הקפה״ השיבה וחיוך עלה לשפתייה, באה מולו ונשענת על החלון, רגלה יוצאת מן שסע השמלה קלות.
״אי אפשר לפספס את היופי שלך בקלות״ אמר מורק ואמיליה צחקה, לוקחת את הכוס מידו ולוגמת ממנה באיטיות ״גם אתה לא מישהו שאפשר לפספס בקלות״ אמרה וקרצה לו, נעמדת ומתקרבת אליו. היא הניחה את ידה על חזהו והרגישה עד כמה מוצק, מעבירה את לשונה על שפתה התחתונה מבלי לשים לב. 
״אני חושב ששתית אולי יותר מידי יין אמיליה״ לחש לאוזנה כשהייתה צמודה אליו כעת.
״יכול להיות״ השיבה והרימה את מבטה אליו, עינייה נוצצות ״בואי ניקח אותך מכאן״ אמר והחזיק בה בתמיכה ״פדרו, אני אקח אותה אליי״ הודיע לאביה שצחק וסימן לו OK. 
מורק הרים אותה כמו נסיכה ולקח אותה אל המעלית, יורדים למטה ״הרכב שלי״ דרש בקבלה והשומר סף הודיע למי שבחניון להביא את הרכב. 

כאשר ישבו ברכב הוא שם אותה לצידו בתא הנוסע בעודו נכנס לנהג.
הוא חגר אותה ואת עצמו ובדק שהכל בסדר ״תמיד אתה כזה רציני מורק?״ שאלה בצחקוק וגרמה למורק להוציא חצי חיוך ״מעדיף שלא לענות״ השיב וגרם לה לצחוק אף יותר. 
הוא התחיל בנסיעה וראה איך היא מביטה החוצה כמו ילדה קטנה שמתלהבת מהעיר הגדולה מלאת האורות בחשכה. לפתע הוא הרגיש יד על רגלו שמטיילת אך הוא לא יכול להסיט את מבטו מן הכביש במהירות בה הוא נמצא. הוא הוריד יד אחת מן ההגה וניסה לתפוס את ידה אך היא התעקשה להמשיך לזוז עליו, מגיעה אל עניבתו ופותחת אותה ״מה את עושה אמיליה?״ שאל מורק ונשם עמוק ״אני רוצה לראות מה יש מתחת לחליפה הזו״ השיבה ומורק תפס עם הידו בהגה אף יותר, מתאפק. מורק אינו אוהב לעשות דברים לאישה כאשר היא שיכורה כי היא אינה יודעת אם היא באמת רוצה או תתחרט על כך כשתתעורר. 
״אמיליה, מספיק״ אמר וטונו היה אפלולי יותר מה שגרם צמרמורת נעימה לאמיליה. היא החלה לפתוח את כפתורי החולצה שלו אחד אחד וחושפת את חזהו השרירי והמקועקע ואת בטנו הבנויה. 
מורק עצר את הרכב כאשר הגיעו ונשם נשימה עמוקה, מדומם את הרכב ויוצא החוצה, מגיע ופותח את הדלת שלה ומסיר את החגורה ״בואי״ אמר והיא קמה, נעזרת בו והוא הרים אותה.
״מורק״ לחשה לאוזנו ונשקה לצווארו החשוף, מגרה אותו יותר אך הוא עמד בזה עם כמה שהיה לו קשה.
הוא פתח את דלת ביתו וטרק אותה עם רגלו, לוקח אותה לחדר המקלחת והוריד אותה ממנו ״תתקלחי, אני אהיה בסלון. מגבות נקיות יש לך מתחת לכיור״ אמר ובא לצאת, מרגיש אותה נצמדת אליו מאחור ומושכת את חולצתו למטה עד שהיא יורדת ״אתה באמת נראה כמו אל״ אמרה המומה והעבירה על גבו על ידייה הקרירות.
״אחרי זה בעיה שלך אם תתחרטי על זה״ אמר כאשר לא יכל להתאפק והסתובב, מושך אותה אליו לנשיקה להוטה, מטייל עם ידו האחרת על גבה עד למותנייה ומצמיד אותה אל קיר המקלחת.
״מורק״ נאנחה כהפסיק את הנשיקה וקרע ממנה את שמלתה האדומה, חושף את גופה שהיה עירום ללא שום הלבשה תחתונה ״שובבה אמיליה?״ מלמל בזמן שהיא הורידה את בגדיו התחתוניים, נצמדת אל גופו ומושכת אותו חזרה לנשיקה.

**אזהרה למי שלא רוצה להמשיך לקרוא*

זרם המים החם נפתח עליהם ומורק העביר את ידיו על גופה החלק השזוף והרטוב, תופס באגנה ומרים אותה, מצמיד אותה לקיר ומנשק את צווארה בתאווה. קולות אנחותיה מגביר את תשוקתו והמחשבה האחרונה על לרסן את עצמו אבדה. 
״אני רוצה אותך מורק״ מלמלה בעונג וראשה לאחור על הקיר, מרגישה אותו ופולטת גניחה קולנית שממשיכה לעוד רבות בעונג, נועצת את ציפורנייה בעורפו וידה השנייה מחזיקה אותו קרוב אלייה.
אמיליה פקחה את עיניה הביטה בעיניו של מורק שהיו כמו סערה, נושך את שפתו התחתונה ובאמת היה נראה לה כמו אליל. היא הרגישה שהיא מגיעה לסוף וגם מורק הרגיש את זה, מתאפק על מנת לתת לה קודם ויוצא במהירות מגופה כשהרגיש שלא יכול להחזיק יותר, מתנשם קלות ומביט בה ״בוא אחריי״ ליקקה את שפתיה.