זהרורים (Boy X Boy)

זהרורים

~ חלק שני ~

ומאז אותו לילה, מנהג חדש צמח בין השניים. האלי ידע כי משמרתו של בן מסתיימת בשתיים, ולכן החל להגיע בשעה אחת וחמישים למועדון. וכשבן סיים את משמרתו, הוא מיהר להתרחץ ולהתלבש, ונפנה אל מקומו של האלי.
והאלי, הוא בחר להתיישב בצד השני של המועדון, רחוק מבן, כי ידע שיראה אותו גם בלי שיאלץ לביישו בעיניי עצמו ולראות את גופו החשוף. לכן ישב בצד השני אחרי שהראה לבן כי הוא שב.
בסיום כל לילה, נתן האלי לבן נסיעה לביתו.
הם לא ידעו זה על זה כמעט דבר, מפני ששיחותיהם בדרך כלל לא פנו למקומות אישיים ולא ארכו יותר מעשרים דקות.

האלי נעץ את עיניו, תחושתו מעורערת, בבחור שהלך לכיוון המלתחות כאשר בן הולך צעדים קצרים לפניו. ניכר כי בן היה עיוור לכך.
בדרך כלל האלי לא היה מתייחס לגברים אקראיים שהולכים לכיוון, אך הפעם, תחושה מבאישה פשטה על גופו.
הוא בחר להתעלם ממנה תחילה, כאשר הגיע למסקנה שאין זו אלא תחושה בלבד. אך כשאותה תחושה ננעצה בגופו כקוצי שדה שתלטניים, הוא קם על רגליו ומיהר בעקבות בן והגבר הזר.

והנה הוא היה, בן, מרותק אל הקיר כשגבר זר לופת את ידיו בלפיתה כואבת. עיני הספיר היו לחות. חבורה אדומה על לחיו ואפיו דימם. יד גסה ונתעבת ניסתה למשוך את מכנסיו למטה, בעוד יד נתעבת שנייה עזבה את ידיו, עלתה וסתמה את פיו.
תחילה האלי עמד דום, משותק, אך רגע אחר כך נהר של חמה לוהטת עשה את דרכו אל ליבו ומשם אל שאר הגוף.
"עזוב אותו!" קולו יצא מעוות מזעם.
הגבר הזר שחרר מיד את בן אשר רגליו כשלו באותו רגע והוא נחת על הרצפה.
נהר הכעס כעת רתח ובעבע בתוך גופו.
הגבר הסתובב והחל לרוץ לכיוון היציאה, אך האלי חסם אותו. הוא לא שלט במעשיו כלל, כאשר הניף את ידו וחבט בחוזקה בפניו, מפיל אותו על הרצפה. אך זה לא הספיק לו, הוא משך את רגלו לאחור ונתן לגבר בעיטה חזקה אל כלוב צלעותיו.
שני גברים נוספים נכנסו למקום, אחד מהם מנע מהאלי להמשיך להכות את הגבר המדמם. השני פנה אל אותו גבר ארור ושפל ושאל, "אתה בסדר?"
הזעם איים להתפוצץ בתוכו, "בסדר? אתה שואל אם הוא בסדר?! מנוול, תראה מה הוא עשה לו!" האלי הצביע על בן כשחמת הזעם לא שוכחת ממנו.
שני הגברים הבינו מיד את המתרחש. מי שאחז בהאלי שחרר אותו, והאלי נפנה מיד אל בן.
בן עודו שכב על הרצפה, המכנסון הקצר שלו כמעט ומופשל ממנו, ועיניו מזוגגות.
"בן," הוא לחש.
בן לא השיב.
"בן, בן תענה לי."
אך בן לא השיב.
האלי פנה אל שני הגברים, "תזמינו ניידת!" הוא ציווה. וכשהחלאה ניסה לקום מהרצפה ולפנות אל הדלת, שני הגברים חסמו אותה. אחד מהם הוציא את המכשיר הנייד שלו והתקשר למשטרה.
האלי סידר את מכנסיו של בן. הוא אחזו בזרועותיו וחיבק אותו אל חיקו. "בן, רק תענה,"
בן לא השיב, אך הוא כרך את ידיו סביבו. ראשו התחפר לתוך חזו המגונן. הדמעות הציפו את עיניו, והנה גם היבבות נפלטו מבין שפתיו.
עיני הספיר היפות הפכו קריסטל שבור.
ובינתיים החלאה דרש שיתנו לו לצאת. כששני הגברים סירבו לסור מן הדלת, החלאה צרח, "אתם מגנים עליו? בשביל מה? אותו אתם צריכים לאסור. בסך הכל זונה חסר תועלת!"
בן, ללא משים, הידק את החיבוק סביב האלי.
"ילד זנותי. זה מה שהוא, בכל מקרה הוא יתן לכל אחד שרק ימצמץ לעברו."
כשהחלאה פתח שוב את פיו, האלי ירק, "אם לא תשתיקו אותו, אני נשבע שאני אעשה את זה." הוא אחז בראשו של בן, דורש להגן עליו.
הגברים לא ידעו מה לעשות.
"זונה!" החלאה הנבאשת החלה לצעוק קללות וגידופים.
האלי רצה לקום ולסגור את אצבעותיו סביב צווארו, אך בן שאחז בו בחיבוק לופת ביקש ממנו ללא מילים שלא יזוז.
לבסוף אחד הבחורים שהגנו על הדלת איים על החלאה לשתוק, אך ההוא סירב וניסה להתנפל עליהם. הם הדפו אותו והפילו אותו לרצפה.
מאז אותו רגע ועד שהגיע המשטרה, כולם היו שקטים.