זהרורים (Boy X Boy)

זהרורים

~ חלק ראשון ~

הוא ישב שם כבכל ערב שישי, עיניו כמעט ולא סרות מן המחזה משובב הנפש. מהופנט, זר, ומבטו ענוג. הוא לטש עיניים בצורה כמעט גסה.

כאשר התיישרו רגליו בעודו קם ממקומו, הוא פנה לאותה הבימה והוציא מכיס חליפתו המכובדת ארנק עור הדור. והנה שב על עצמו הטקס, המביך בעיניו, כשתפס בשטר של חמישים הדולר ותחב אותו לתוך... ובכן, מכנסיו הקצרים, הצמודים, של הבחור הצעיר. תנועתו מהוססת, פניו מוכות באי-הרצון להשפילו כך.
מבט חטוף, פחות מחצי חיוך, והבחור המשיך לרקוד בתוך הבימה הקטנה העגולה שיועדה לו, הזהה לחלוטין לעוד חמש הבימות העגולות הקטנות ברחבי המועדון. בכל אחת מהן היה גבר צעיר, ערום כמעט לגמרי, שרקד מרוח בשמן גוף ובתנועות חושניות. גופיהם ופניהם נראו לכל דורש, אך נשמתם הלבטח פגועה ועיניהם נותרו חסויות.

הוא זרק עוד מבט אחד כשעמד קרוב ליציאה.
האור נשבר על הגוף החיוור, אך הציל על עיניו.

---

כמה זמן הוא כבר פוקד כמעט בקביעות את המועדון בליל שישי? לא היה לו מושג. אך ודאי הייתה זו תקופה ארוכה וניכרת.
כבכל פעם, עיניו שוטטו. אולם לא על הגוף הרזה ועטור השרירים הדקים ולא על הירכיים הרזות החשופות לכל עובר, אלא על פניו.
הבחור היה נראה צעיר כבן עשרים, אך עמוס ימים. עיניו המסתוריות כאילו התחננו למי שהעז להביט בהן מספיק זמן למשהו לא ברור.
הוא ישב זקוף גב בכיסאו, רגליו זו על זו ובין אצבעותיו הארוכות כוס של וויסקי משובח. החליפה שלבש כלל לא תאמה את אופי המקום העמוס לעייפה בצחנת האבקות, בצחנת השיכורים, ובצחנתה של הזימה אשר השתוללה בעיני הגברים. הגברים המביטים באלה הרוקדים למולם, כשבחוץ מזג האוויר אינו מחמיא מחמת הקור, והם לובשים רק את אותו מכנסון זהוב מנצנץ.
ובכן, אל לו להיתמם, אל מי הוא יכול להפנות מבט שיפוטי כאשר הוא עצמו יושב במועדון החשפנות הגאה?
אבל האלי פקד את המקום רק מסיבה אחת, הנער הייחודי המתערטל בכלוב חסר הקירות של הבימה הקטנה.
הוא עצמו תהה על סיבת פקדו את המקום חסר המוסר באופן קבוע שכזה. מילא היה זה רק בפעם היחידה ההיא בה חבריו הפצירו בו לבוא עמם ביום ההולדת שלו למקום, רק כדי שיבוסם כיאות וישחרר סוף סוף את שריריו המכווצים ואת גבו התפוס מפאת הישיבה הממושכת בכיסא המשרד הגדול. המשרד אותו ניהל בחריצות ורצינות יתרה היה שייך לחברת ההשקעות הפרטית שהייתה בבעלותו של סבו המנוח. כעת מחזיק את זכויות המשרד אביו שלו, ובתורו, הוא ירשה בעצמו. האלי היה חרוץ בעבודתו, רואה חשבון מדופלם ויועץ השקעות מנצח. אמנם את הנתח המשפחתי העצום וההשפעה שיש לו בחברה קיבל רק בזכות דמו, אך העבודה הקשה והמוח החד הם שלו בהחלט.
באותו יום הולדת שנחגג לו לפני זמן רב, עיניו הירוקות הבחינו לראשונה בפני החמד הבהירים. אז, כשהיה מסומא משיכר, הוא חשב בליבו שהמראה של הנער היה בין המראות המעניינים שראה בחייו. הנער לא היה כליל השלמות ושום דבר מאין זה, אלא שניחן הוא במשהו אחר. אכן, היה הוא בחור רב חן בהחלט וכך גם גופו מעורר התאווה. אבל לא זו הייתה הסיבה לשמה האלי ציפה לראותו בכל שבוע, מפני שגם כל שאר אותם גברונים שרוקדים חשופי גוף היו יפהפיים בפניהם וחושניים בגופם.
לא, הנער הזה, דווקא הוא, גרם לליבו של האלי להתחמם ולהיסדק בכל פעם שראה אותו.