רולפליי הפוני הקטן שלי | סגור

פרק שני

בעוד אתם עדיין נתונים בבלגן ואי-ודאות, האור שמפיץ הכדור הגדול מתעמעם, ואתם מנחשים שלילה.
אולי חלקכם מנסים להרדם ולתפוס שינה בעלת סבירות גבוהה לסיוטים, אבל רובכם נרדמים רק שעות אחר כך.

קצת אחרי חצות נדלק פתאום בצינוק אור ירקרק חלש, ומעיר אתכם.
האור בוקע מאחת הלבנים בקיר הצפוני. קצות האבן מנצנצים בירוק.
לפני שמישהו מספיק לתהות מה הסיפור, האבן משתחררת ממקומה, מרחפת שניה באוויר ואז נוחתת בעדינות על הרצפה.
"פססט!"
אתם מסתובבים לכיוון דלת הברזל הכבדה שמאחוריה הארמון. חד קרן לבוש גלימה שחורה עם ברדס שמכסה את פניו הוא שלחש לכם מהדלת.
"אתם יכולים לבטוח בי." הוא לוחש. לפני שיש לכם זמן לתחקר אותו, הוא מכניס פרסה צהובה לפיו ושורק מנגינה קצרה.
מהצד השני של קיר האבן שממנו הוצאה הלבנה נשמעת אותה המנגינה, כמו הד. אחרי רגע מופיעה שם פונית גבוהה בצבע כחול כהה, רעמתה כמו שמי לילה כחולים זרועי כוכבים. יש לה קרן ארוכה וכנפיים גדולות. כתר שחור קטן יושב על ראשה. גם הוא עוטה גלימה, אבל הברדס שלה לא מכסה את ראשה.
"באנו לחלץ אתכם מפה. מהר, אין זמן!" היא לוחשת.
וכמו קודם, בלי שיטרחו ברוב טובם להסביר לכם מה קורה פה, כעשרה פונים נוספים בגלימות נכנסים דרך החור שנוצר בקיר ודוחקים בכם לצאת.
ברגע שכולם בחוץ חד-הקרן הצהוב משתמש שוב בקסמו כדי לפתוח מעבר באדמה, ואתם מתקדמים.
ברגע שכולם מתחת לאדמה הפתח נסגר וחושך מצרים סוגר עליכם.
מהחבורה המסתורית חמישה חדי קרן, כולל הצהוב והכחולה, מאירים בקסם את החלל הגדול שבו אתם נמצאים. חד הקרן הצהוב מסיר את ברדסו וחושף רעמה אדומה קצרה. אחריו גם שאר הפונים מסירים את הברדסים.
"שמי פרח קיץ." הוא מציג את עצמו. "ואתם וודאי יודעים מי זו." הוא מחווה בראשו לאליקורן הכחולה הגבוהה.
אחדים נדים בראשם.
"לא?" הוא נראה מופתע, מזועזע ומבולבל גם יחד. "אבל האחיות המלכותיות- כל אקווסטריה יודעת את הסיפור!"
"אקווס-מה?"
"אתם לא יודעים על אקווסטריה?! אבל אתם פה!.."
"פרח קיץ, תהיה בשקט!" היסתה אותו האליקורן. "הם כנראה לא מאקווסטריה. אולי הם הגיעו לכאן בלי כוונה. זה מסביר את הכניסה ה...ייחודית שלהם לנשף של סלסטיה."
"איזה נשף?" שואלת לוסרנה בבלבול.
"השמועה אומרת שנפלתם מהתקרה ישר על במת הריקודים." אומר פרח קיץ בקצרה.
אף אחד מכם לא זוכר את זה, אבל אתם לא אומרים זאת בקול.
"אז מי אתם שוב?" ממלמלים כמה מכם.
"אה, מצטערת. שמי לונה." היא אומרת.
"הנסיכה לונה." מבהיר פרח קיץ.
"טוב, תכנית לא, רוב אקווסטריה תומכים בסלסטיה."
"רגע, אפשר לדעת את כל הסיפור?" אתם שואלים בבלבול.
"כמובן." עונה לונה. "עד לפני עשרים שנה, שרר שלום באקווסטריה. אני ואחותי הגדולה מלכנו יחד. היא על ממלכת היום, השמש והערות, אני על הלילה, הירח והחלומות. יחד שלטנו באיזון. היא העלתה את השמש, הביאה את היום ודאגה לענייני הממלכה ופיתחה קשרים עם המדינות השונות, ואני העליתי את הירח, ביקרתי פונים בחלומותיהם ופיתחתי קשרים אישיים עם כל אחד בנפרד.
"ואז, היא התחילה לקנא. היא השתוקקה לקשר אישי כמו שיש לי עם הפונים. ניסיתי להסביר לה שהקשר שלנו עם המדינות האחרות חשוב לא פחות ואף יותר, אבל היא לא הקשיבה לי ונתנה לעצמה ליפול לחשכה. היא הפכה למה שמכונה על ידינו שוברת השחר.
"ניסיתי להלחם בה ולעצור אותה, אך היא היתה חזקה מדי עבורי והביסה אותי. מרבית אקווסטריה סוברים שאני היא שקנאה במעשיה של סלסטיה ושאני פתחתי בקרב, ושהיא גירשה אותי לירח. הם חושבים שהלהבות של שוברת השחר הם ההוכחה לכוחה הבלתי נדלה ולצדקותה.
"אנחנו, אם עוד לא ניחשתם, המחתרת. אנחנו מחכים לרגע הנכון כדי להלחם בשוברת השחר, כמו שהיה צריך להעשות לפני זמן רב." היא סיימה.
אתם מנסים לעכל את מה שהיא אמרה.
"אני יכולה אולי לדבר איתך בצד?" שואלת לפתע לוסרנה.
לונה מסכימה והן הולכות יחד הצידה.
לאחר כשתי דקות הן חוזרות.
"אנחנו נצטרף אל המחתרת של לונה עד שנמצא דרך לחזור לעולם שלנו." אומרת לוסרנה.
"תתכנסו יחד באמצע." אומרת לונה והקרן הארוכה שלה זוהרת בכחול כהה. אתם ממהרים להתקבץ יחד, בתקווה שלונה יודעת מה היא עושה, ואחרי פצפוץ כחול את נעלמים-

-ומופיעים מחדש ביער גדול וחשוך (טוב, בכל זאת אמצע הלילה).
לונה מעצימה את האור שבוקע מהקרן שלה ומובילה אתכם בשביל ארוך ומפותל. אתם כבר מבינים שיקח זמן להגיע ליעד הלא ידוע שלכם...

דברו על מה שתרצו בתגובות, אם אתם רוצים את הדמויות שלי (כולל לונה, פרח קיץ ואחד מהפונים האחרים) תייגו אותי, וגם אם יש לכם שאלה. מותר לכם גם להחליט שקורה משהו לדמות שלכם, לא אכפת לי.
אני ממש מבקשת רק, לא לשלוח הודעות היום משעה שבע (אני לא אוכל לאכוף את זה וזה באמת ממש חשוב אז תקשיבו לזה) עד מוצאי שבת. וגם בראש השנה (זה יומיים, כן?) לא לשלוח הודעות בבקשה.